ד"ר דורון מור, חבר מרחביה וסא"ל במילואים, שירת כסמג"ד 66 במלחמת ששת הימים. הוא היה גם הלוחם הישראלי הראשון שעלה להר הצופים לאחר 19 שנה של כיבוש ירדני.

מור היה ממפקדי קרב הבקעה של בית הספר לשוטרים ולקח חלק גם בלחימה הקשה על גבעת התחמושת.

איש מאיתנו לא חשב לשאת תפילה. מור כחייל

במהלך השנים סיפר מי שלימים הפך לגיאולוג וכיהן גם כמנהל מחוז צפון במשרד החינוך, על קרבות המלחמה ההיא ועל שחרור העיר העתיקה כמעט בלי להזכיר את הכותל המערבי שמהווה עבור רבים את הסמל של ששת הימים.

הוא לא אוהב, בלשון המעטה, את השימוש הדתי והאלוהי שעושים רבנים ופוליטיקאים בשחרור העיר העתיקה. כבר לפני חמש שנים, לקראת יום ירושלים, שלח מור מכתב לחברו מהצנחנים ובו כתב כי כל משחררי ירושלים בפיקוד הבכיר היו בני קיבוצים ומושבים, ואף לא דתי אחד ביניהם. הוא גם הזכיר כי איש מהקצינים לא בכה ליד הקיר העתיק.

"אפשר להגיד עלינו מה שרוצים ערב הקרב, אבל דבר אחד בטוח – איש מאיתנו לא העלה על דעתו לשאת תפילה לאלוהים שבשמיים", כתב לאותו חבר. הסיבה לכתיבת הדברים, כך על פי מור, הייתה אחרי ששמע את התייחסותו של הרב הראשי האשכנזי לשעבר, יונה מצגר, ליום ירושלים.

"קראתי באיזה שהוא מקום שהרב הראשי, המושחת, נאם בהתרגשות בפני קהל ואמר שערב הקרב על ירושלים נשאו כל הצנחנים הגיבורים תפילה חגיגית לאל שבשמיים", אמר מור, "ורק בזכות זה הם זכו לשחרר את העיר".

בשיחה עם מיינט קיבוץ שחזר מור את הדברים והשיב על הקשר האלוהי שלא מצא במלחמה ההיא. "אותי זה עצבן, כי עבורי הכותל היה פחד נורא", מסביר מור. "בתור מפקד ראיתי סמטה מלאה חיילים צפופים האחד לשני, פחדתי שלגיונר ירדני ישליך רימון ויגרום לטבח המוני אז דאגתי להציב צלפים שלנו סביב.

"ואז באים הדתיים ומנכסים לעצמם את השחרור של העיר. אומרים שהכל נעשה בזכות ההשגחה העליונה, וממעיטים בערך הלחימה וההקרבה של הלוחמים. מי שנשאו בעיקר העוול לא היו דתיים ולא יראי שמיים.

"הכותל עבורי הוא עוד מרכיב בהיסטוריה העתיקה של העם ולא מקום קדוש. להגיד שהצנחנים עמדו ובכו ליד הכותל זה פייק ניוז ותו לא".

הכותל היה עבורי פחד נורא. מור היום

האם כלל לא היה מרכיב רוחני שליווה אותך בקרבות?

"הייתי הראשון שהגיע כמפקד שיירה להר הצופים. עמדתי עם משה דיין ועוזי נרקיס על גג בית הספרים הלאומי כשעוד לא התקבלה ההחלטה לכבוש את העיר העתיקה.

"נרקיס ניסה לשכנע את דיין לכבוש ממערב ודיין התעקש לעשות זאת ממזרח. נרקיס אמר לדיין 'מאז ימי דוד המלך לא נכבשה ירושלים ממזרח'. דיין השיב 'אז זו תהיה הפעם השנייה'. באותו רגע רעדתי, שערותיי סמרו. הרגשתי שדוד המלך ולוחמי 67' נתנו יד והגישו את העיר לעם".