אבנר היה רק בן 25 כשעזב מהר מדי חיים קצרים מדי, אבל הצליח להשאיר טביעת אצבע מיוחדת בלבבות רבים, של דתיים וחילונים - בארץ, בחו"ל, בצבא, באזרחות, איפה שרק הספיק לחלוף.

גם את הלב הנדיב שלו הוא השאיר, פועם בגופו של בר־מזל, וגם ריאה שנשמה אוויר פסגות באין־ספור טיולים, ואיברים נוספים שנתנו חיים חדשים לאחרים.

בכל מקום היו מתאהבים בו. אבנר רוז, צילום: אלבום משפחתי

ילד טבע, איש צעיר של עשייה, של נתינה ושל יכולת נדירה לקשור קשרים משמעותיים ולהטביע חותם בעולם. איך מוצאים בכלל דרך להנציח חיים שוקקים שמתו? איך משאירים משהו ממי שהיה? אז ברור שלמשפחה נדרש זמן להתלבט ולחפור בשאלה מהי הדרך המתאימה לזכור ולהזכיר אותו.

אבנר רוז נולד וגדל בטירת צבי, הבן הרביעי מתוך חמישה של ציפי ושמעון, דור שלישי בקיבוץ הדתי שבעמק בית שאן. בתיכון למד בישיבת חיספין שבגולן, ואחרי כן בישיבה הגבוהה באיתמר שבשומרון. בצבא היה חייל ומפקד מוערך ביחידת מגלן.

לאחר השחרור עבד במטעי התמרים בקיבוץ, שם גם הקים בזמנו הפנוי את 'נווה מרים' - פינת חמד קסומה על שפת המעיין לזכר סבתו ולמען המטיילים. אחר כך נסע לטיול ארוך במזרח, וכשחזר בחר לעבור לגור בירושלים. הוא התחיל ללמוד קופירייטינג, התקבל ללימודים במנהל עסקים וביחסים בין־לאומיים באוניברסיטה העברית, אך אותם לא זכה להתחיל.

ב־13 ביוני 2013, בדרכו על האופנוע שלו מירושלים לטירת צבי למסיבת הפתעה גדולה שארגנו לאביו ליום הולדתו השישים, נפגע אבנר אנושות בראשו בתאונת דרכים. חמש דקות בלבד לפני הגיעוֹ לקיבוץ, בעיקול חד, הוא סטה לנתיב הנגדי והתנגש חזיתית ברכב שהגיח ממול.

'מוות מוחי', הוגדר מצבו למחרת היום. אבנר היה חתום על כרטיס אדי, ואיבריו נתרמו לשבעה מושתלים. כמה מהם יצרו קשר עם המשפחה, קשר שנשמר עד היום. משפחתו של מושתל הלב אף העניקה לאחד הנכדים את השם אבנר.

בימים אלו משלימה משפחת רוז את שלב גיוס הכספים באמצעות פרויקט מימון המונים להקמת אוהל אירוח בערבה להנצחת זכרו של אבנר.

מדובר באוהל שישמש מקום לינה לקבוצות מתנדבות המגיעות לאזור, ויקימו אותו חניכי המכינה הקדם־צבאית ערבה בפארן, מכינה המתמקדת בפיתוח מנהיגות צעירה בקרב נוער חילוני ודתי מכל רחבי הארץ.

האירוח יהיה חינמי ובאווירה ביתית שיעניקו חניכי המכינה שסמוך אליה הוא מוקם. ייעודו של המיזם המדברי הוא לארח קבוצות, כגון יחידות צה"ליות המתאמנות באזור, מכינות קדם־צבאיות, קבוצות הבאות לסייע לחקלאות ושביליסטים משביל ישראל.

הקמת האוהל תהיה המשך ישיר לדרכו של אבנר, ותסמל חיבור בין דתיים לחילוניים מתוך אהבת הארץ והמסעות בה.

הדר, אחותו הצעירה של אבנר, הדריכה במכינה ודרכּה נוצר הקשר והתגבש הרצון של המשפחה להרים יחד את המיזם. כמעט ארבע שנים מאז שנהרג היא בחרה להחניק את הכאב ואת החור העצום בלב ולא לדבר עליו.

הפנייה למימון המונים הצריכה ממנה להתמודד ולחשוף את הרגשות שהיו נעולים עמוק בלבה. "קשה לי להאמין שאני נמצאת בצד הזה, שאני מעיזה להיפתח, ועוד להיות זאת שמבקשת עזרה".

איך עלה הרעיון למיזם?

הדר רוז: "אבנר אהב טבע, אהב את הארץ, והיה נווט מעולה. בכל רגע פנוי הוא היה יוצא לטייל. היו לו המון סיפורים על איך נתקע בלי מקום לישון ומצא את עצמו שׂם את הראש בכל מיני מקומות הזויים. הנדיבות שלו, והעובדה שבכל מקום אנשים היו מתאהבים בו, התחברו לנו עם הכנסת אורחים, שיהיה מעין בית חם לכל מי שזקוק לו".

איזה סכום הצלחתם לגייס?

"עד עכשיו גייסנו 93 אלף שקלים - בזכות הרבה אנשים טובים - סכום עצום שיאפשר לנו להתחיל. כרגע הוא מיועד למבנה גדול מעץ עם מזרנים ללינה של עד חמישים מטיילים.

"הסכום אינו מאפשר עדיין לבנות מקלחות ומטבח, אז אלו יהיו בשלב זה על בסיס השירות שתעניק המכינה. ככל שנשיג עוד מימון - נמשיך לפתח את המיזם. כל תרומה נוספת - ובכלל, כל סיוע בריהוט, בציוד או בכל דרך אחרת - יעזרו וישמחו אותנו מאוד".

כל המעוניין לתת יד ולהשתתף בפרויקט מוזמן ליצור קשר עם המשפחה. דף הפייסבוק: אבנר רוז ז"ל/ הדר רוז: טל' 050-5309662, דוא"ל hadarose141@gmail.com.