מעת לעת אנחנו נחשפים לדיווחים על חולים ממקומות שונים בצפון הארץ, שנאלצים לנסוע שעות ארוכות לבתי חולים במרכז כדי לקבל את הטיפול הרפואי שלו הם זקוקים. אנחנו שומעים גם על ילדים שלא מקבלים את השיקום הכה הכרחי עבורם, פשוט כי הם גרים במקום הלא נכון.

תושבי הפריפריה משלמים קנס כפול. אופיר-גוטלר מפגינה (משמאל)

מי שמנסה לשנות את רוע הגזירה היא מרגנית אופיר-גוטלר (כברי), פעילה למען קידום הבריאות בצפון ומי שהייתה בין היוזמות של הכנס למען שוויון בבריאות שהתקיים לאחרונה בגליל, שם נדונה מדיניות צמצום הפערים בין הפריפריה הצפונית לבין מרכז הארץ.

"תושבי הפריפריה בגליל שנזקקים לשירותי בריאות שקיימים רק במרכז, או בערים הגדולות בצפון, משלמים קנס כפול ומכופל", מדגישה אופיר-גוטלר.

"נוסף על הקושי הפיזי שממנו הם סובלים, נדרשים התושבים לשלם עבור הנסיעה למרכז הרפואי המרוחק מביתם, להפסיד יום עבודה ולשלם על הוצאות שונות במהלך הדרך".

אופיר־גוטלר עובדת באגודת הגליל כרכזת פיתוח תוכניות בתחומי הבריאות והסביבה. מדובר באגודה ארצית למחקר ולשירותי בריאות לציבור הערבי בישראל, והיא עוסקת הן בתברואה והן בחקלאות. לפני כן עבדה בארגון שתי"ל, שם הובילה את העיסוק בקידום הבריאות בגליל.

האגודה קיימה בעבר תכנית לימוד ומחקר בשם 'מובילים שוויון בבריאות לצפון', אותה פיתחה יחד עם רופאים לזכויות אדם, האגודה לזכויות האזרח ושתי"ל.

בוגריה הקימו לפני שנים אחדות פורום אזרחי למען הבריאות בגליל שבו שותפים יהודים וערבים מתחומי הרפואה, הכלכלה וההייטק. הפורום הוא שאירח את כנס הגליל לשוויון בבריאות.

לאן אמורים להגיע החולים הזקוקים לשיקום מהגולן? אופיר-גוטלר

"הכנס התמקד בעיקרו במרכזי השיקום החסרים בגליל ובעמקי הצפון", מעדכנת אופיר־גוטלר. "יש מחסור חמור במרכזי שיקום, ושיקום ילדים אין בצפון בכלל. במגזר הערבי אין ולו מרכז שיקום אחד. רק לאחר מאמץ גדול מצדנו הוקם מרכז שיקום בפוריה, נוסף על זה הקיים ברמב"ם. ולאן אמורים להגיע החולים הזקוקים לשיקום מהגליל המערבי ומהגולן?"

מה עוד חסר בצפון הקיים במרכז?

"אין בגליל ובעמקים מרכזים לבריאות הנפש, וגם לא לבריאות האישה. מרפאות כאב אין בכלל, למעט ברמב"ם ובעפולה. בגליל המזרחי ובגולן זה חסר מאוד. אנחנו פועלים לכך שהמדינה תקבע סטנדרטים מחייבים לחוק בריאות ממלכתי שיביא בחשבון שלושה רכיבים: זמן, מרחק ואיכות שירותים.

"אם אלו יתקבלו לא נצטרך להיאבק על כל שירות רפואי הקיים במרכז והחסר בצפון, כמו שנאבקנו על מכון ההקרנות החדש בצפת. כל הישג הוא תוצר של מאבק, כי אין תכנית מסודרת למתן שירותי בריאות בפריפריה הגלילית.

"ישנה רשימה ארוכה של חוסרים, כמו אולטרסאונד ואמצעי בדיקות לגילוי סרטן השד. כל עוד האמצעים האלה אינם קיימים במקומותינו, אנחנו דורשים מהמדינה לפצות את הנזקקים לשירותים הבריאותיים על אובדן ימי עבודה והחזרי נסיעה".

כיצד מגיבה המדינה, באמצעות משרד הבריאות, על הדרישות שלכם?

"בעקבות הלחצים שהפעלנו, וגיוס דעת הקהל באזור ובתקשורת, הוקמה לפני שלוש שנים ועדת גרוטו, בראשות פרופ' איתמר גרוטו, ראש שירותי בריאות הציבור במשרד הבריאות. הוועדה הגישה באוקטובר 2016 את המלצותיה לבחינת הרחבת שירותי הרפואה בצפון.

"שר הבריאות ליצמן ניסה לקבור את הוועדה ולא הצליח, לאחר מכן ניסה לדחות את ההמלצות וגם בזה נכשל אחרי שעשינו לו את המוות והגשנו נגדו בג"ץ בשיתוף האגודה לזכויות האזרח. לאחר קבלת ההמלצות יש כוונה להקים מרכז לשיקום בפוריה. קיבלנו עדכון שייעשו תיקונים בתחום השיקום, ובעיקר זה הנוגע לילדים וכן שיקום יום, החסר כיום בגליל".

היום את אופטימית יותר מאשר בעבר?

"בהחלט. הציבור לא יניח לאי־השוויון הזה להימשך. גם אנחנו בגליל ראויים למענה כולל בתחום הרפואה והבריאות. אגב, גם בן־זוגי אריק אופיר־גוטלר תרם למאבק דרך הצגה שביים לפני כמה שנים בשם 'מדי ציני'. הוא הגיב לבעיית הרפואה בגליל בדרך של הומור וסרקזם. גם זו צורה להיאבק בתופעה".