קשה להניח שיש דמיון כלשהו בטעמי היינות שייצר אביו בדרום אפריקה, לבין היינות שמייצר כיום פול דאב, יינן ומנכ"ל יקב צובה. ועדיין, אין ספק שהוא מגשים חלום וממשיך את החיבור לאהבה המשפחתית שעליה הוא גדל מגיל צעיר.

הגשים חלום. דאב, צילום: הדר גל

"אבא שלי היה מייצר יינות קידוש בשיטה ביתית מסורתית", נזכר דאב. "את היינות היה מחלק בעיקר לאנשי הקהילה היהודית. כך נחשפתי לעולם הזה, וכנראה ששם נבט החלום".

דאב, חבר קיבוץ צובה, הגיע לקיבוץ כאולפניסט בשנת 1996. "חלמתי להגיע לישראל, והגשמתי את זה. אילו היו אומרים לי אז שאגשים חלום נוסף, ושאייצר יינות במקום יפה כל כך, לא הייתי מאמין", הוא אומר בחיוך.

אבל הדברים התגלגלו כנראה לטובתו. דאב, אשר למד אגרונומיה בדרום אפריקה, קיבל את ההזדמנות הראשונה שלו שנה אחרי שהגיע לקיבוץ - כשהוחלט בצובה לנטוע כרמים.

"בשל המקצוע שלי מוניתי ללוות את נטיעת הכרמים הראשונים של הקיבוץ. הענף התפתח והתבסס, ואת התוצרת במלואה מכרנו ליקב קסטל".

שטחי הכרמים גדלו והלכו, ואז התגלגלה לידיו של פול ההזדמנות השנייה, כשבקיבוץ הוחלט לעלות שלב ולהקים יקב שיינותיו ייוצרו מענבי הקיבוץ. "ב־2005 החליטו בקיבוץ להקים יקב, וב־2007 עזבתי את עבודתי בכרם וצללתי לעולם עשיית היין. הפכתי ליינן ולמנכ"ל היקב, ומתוך 350 דונם כרמים, תוצרת של כ־80 דונם מגיעה ליקב שלנו. השאר נמכר ליקב קסטל".

הם מייצרים יינות מזני שרדונה, קברנה סוביניון, מרלו וסירה, וגם בלנד לבן מסמיון וסוביניון ובלנד אדום מענבי מרלו וסירה.

כמה יינות אתם מייצרים בשנה?

"התחלנו עם ייצור של 25 אלף בקבוקים בשנה, וכיום אנחנו מייצרים כ־60 אלף בקבוקים. ארבעים אחוזים מהם מופנים לייצוא. אפשר לשתות את היינות שלנו בארצות הברית, בצרפת ובקנדה, וגם בארבעים מסעדות מובילות בארץ, רובן בתל אביב. זה הישג גדול מאוד בכל קנה מידה, בייחוד כשמדובר ביקב קטן כל כך, ובלי מערך שיווק בין־לאומי".

אפשר לראות את המקום בפעולה?

"הביקור אצלנו ביקב הוא חוויה בעיקר בגלל העובדה שמדובר במפגש עם היינן עצמו, כלומר איתי. אני מלווה באופן אישי את המבקרים, מספר את סיפורו של היקב ומתאר את האהבה שלי לכרמים וליינות שאנחנו מייצרים.

"מבחינתי, המבקרים יכולים ממש לחוש את הנשמה שלי ושל הצוות בכל בקבוק ובקבוק. נוסף על כך, היקב עצמו מעוצב באווירה חמימה ומחבקת שעושה חשק להישאר לעוד כוס או שתיים".

עד כמה הקיבוץ מעורב ביקב?

"הקיבוץ מעורב מאוד ומאמין מאוד ביקב. קודם כל, הוא הגב הכלכלי והסיבה הראשונה לכך שהפרויקט הזה הוקם. מעבר לזה, חברי הקיבוץ מפרגנים לנו וקונים באופן קבוע יינות, ובכמויות לא מבוטלות".

בדיעבד, מה אתה חושב על ההחלטה לעלות לארץ ולהישאר בה?

"אני חושב שזו ההחלטה הכי חכמה שעשיתי בחיים שלי. אני חי בגן עדן. הקיבוץ הוא מקום מושלם לגדל בו את ילדיי בני החמש והשבע. אשתי, ירושלמית במקור, עברה לגור כאן, ושנינו מרגישים שזה מקום נפלא לחיות בו. קיבלתי כאן הזדמנות בלתי רגילה לעסוק במה שאני אוהב ובמה שחלמתי לעשות, ולא האמנתי שזה גם יקרה לי".