20 שנה לאחר שהקים בקיבוצו את מרכז הצפרות "מקור החסידה", זכה דוד גלזנר (69) מכפר רופין לקבל תעודת הוקרה על הקמתו וניהולו של המרכז, ועל תרומתו לפיתוח הצפרות בישראל במסירות אין־קץ, כחלק מרשת מוקדי הצפרות הלאומית.

איש של אנשים ושל ציפורים. גלזנר, צילום: פרטי

תעודת ההוקרה הוענקה לו בכנס הצפרות הארצי ה־39 שנערך לאחרונה באוניברסיטת תל־אביב. הכנס התקיים מטעם המרכז לצפרות של החברה להגנת הטבע בהשתתפות 1,200 אנשי צפרות, והוא הוקדש להרצאות מדעיות על חידושים בתחום הצפרות.

"זה היה מרגש יותר ממה שחשבתי", מגדיר גלזנר, קר־הרוח בדרך כלל, את תחושתו לנוכח קבלת אות ההוקרה, ומייד מוסיף פרטים על הקשר שבין המרכז בכפר רופין לצפרות הארצית.

"מרכז הצפרות הוקם כענף כלכלי של כפר רופין, אבל הוא עבד כל השנים עם המרכז לצפרות של החברה להגנת הטבע, שהוא הגוף המוביל בארץ בתחום הזה. בשנים האחרונות אנחנו בעצם חלק מרשת מרכזי הצפרות שהולכת ומתרקמת בארץ.

"ראוי לציין שמשרדי הממשלה, דרך החברה הממשלתית לתיירות, הקימו פה מבנה גדול שמשמש אותנו כבר שנתיים כמרכז צפרות, והם הולכים בקרוב להקים אתר מיוחד למשיכת ציפורים בתכנון משותף שלנו ושלהם".

לידתו של המרכז לצפרות נעוצה דווקא בענף התיירות והאירוח של כפר רופין. ב־1997 חיפש הקיבוץ, הנמצא בעמק המעיינות, דרכים להגדיל את חדרי האירוח המקומיים, ובהתייעצות עם מומחים היה ברור שלקיבוץ אין חוף ים להציע וגם לא אתר סקי.

"חשבנו מה יש לנו להציע", מספר גלזנר, "ולמדנו די מהר שאנחנו נמצאים במקום מיוחד מאוד מבחינת הצפרות בארץ ובעולם. אנחנו על נתיב הנדידה מאירופה לאפריקה ובחזרה, ואנחנו למעשה בקצה הדרומי של האזור הירוק, שבו יש לציפורים הנודדות אפשרות לשהות רוב ימות השנה.

"גם בחורף מלא פה בציפורים בקנה מידה בין־לאומי, הן במגוון המינים, הן בכמות המרשימה, והן באיכות, המתבטאת במינים מיוחדים בזכות המגוון של בתי הגידול שהם לא רק בריכות הדגים.

"בעקבות זאת הקמנו את מרכז הצפרות, הפעלנו סיורים והדרכות, ושיפצנו חדרי אירוח. אנחנו עובדים כל הזמן בשילוב בין האירוח לבין הצפרות. האורחים שלנו נהנים מסיורי הצפרות, שמופעלים כל השנה בכל ימות השבוע".

מה עושים בסיורים?

"יש עמדות מסתור שמהן אפשר לצפות בציפורים; יש סיורים בבריכות הדגים, ובהם רואים ציפורים ועופות מים; יש דברים נפלאים שרואים בעונת הקינון, ובשנתיים האחרונות - המרכז החדש, שהוא טוב ומתאים לקבלת האנשים ולהדרכתם לפני היציאה לשטח".

גלזנר נזכר בחוויה נדירה וייחודית שחווה באחד מסיורי השטח עם תלמידי תיכון. "אחד התלמידים, שהיה בקבוצת עבודה, תיאר לי ציפור שהוא ראה בתעלה, ולפי התיאור הבנתי שזאת ציפור נדירה שלא זכיתי לראות פה מעולם.

"הוא תיאר לי ציפור גדולה, כחולה, עם מקור אדום, ואמרתי לו שלפי התיאור זו פורפיריה, אבל לא יכול להיות שהוא ראה אותה, כי יש רק ציפור אחת כזו במגדיר הציפורים שלנו. התקדמתי חמישה מטר למקום שבו עמד התלמיד, ופתאום ראיתי בתעלה פורפיריה מדלגת בין הקנים.

"זה רק מראה שהשילוב של הרבה עיניים בשטח הוא מנצח. בסופו של דבר אני איש של אנשים, לפחות כמו שאני איש של ציפורים, אם לא יותר. באתי מתחום הוראת הביולוגיה, ואני עדיין איש חינוך".

לא מוזר שהקמתם מרכז צפרות בבריכות הדגים? הדייגים הרי שונאים את עופות המים שגונבים להם את הדגים.

"זו הנחת יסוד שגויה לגמרי. הדייגים אוהבים מאוד את עופות המים. רובם הגדול חובבי ציפורים, וחלקם מדווחים לנו על כל ציפור מעניינת, על כמויות הציפורים ועל כל ציפור שחס וחלילה נפגעת ממשהו.

"יש להם בעיה עם שניים או שלושה מינים של ציפורים שאוכלות דגים, והם משתדלים להרחיק אותן בצורות שכמה שפחות יפריעו לציפורים האחרות ולאנשים. הסיפור של הדייגים והציפורים הוא יותר ויכוח בין חברים, ולא מלחמה בין יריבים. זה קונפליקט שלמדנו לנהל אותו בצורה חברית, ולחיות בשלום זה עם זה".