אסתי שורר מניר דוד היא אולי אדם מבוגר על פי תעודת הזהות, אבל היא מעידה על עצמה שבתוכה תמיד מתחבאת הילדה שאוהבת להשתטות. זה אולי יכול להסביר איך היא הגיעה ליצור את "למה כובע? כובעים במבט אישי", מפגש קליל ומשעשע שכולו הנאה היונקת מהתחביב הגדול ביותר שלה - כובעים.

"התענוג הוא לראות את הקהל מחייך". שורר במופע, צילום: עזרא קליין

היא היתה מורה במשך ארבעים שנה, ולצד זה עסקה בהדרכות במוזיאון "חומה ומגדל" כשחקנית. "מילדותי אהבתי להתחפש ולהכיר אנשים ותרבויות אחרות", היא מספרת. "הילדה שבי עדיין אוהבת להשתובב מדי פעם בפעם, לחבוש כובע אחר ושונה, להיות מישהי אחרת, ולו רק לרגע".

הכובע שהיא מדברת עליו אינו רק מטפורי, אלא כובע של ממש. האהבה לכובעים, ולמה שהם מייצגים מבחינתה, הולידה אוסף מגֻוון של כובעים שונים, מסוגים שונים ומתקופות שונות.

"כשהולכים ברחובות הערים או הכפרים רואים אנשים ולהם כובעים שונים ומשונים. יש כובע מיוחד לכל מצב רוח או הרגשה כללית, וזה בכלל לא קשור לאן נושבת הרוח ומה התחזית", היא אומרת בחריזה אופיינית לשחקנית שהיא.

"והכי חשוב, שאת הכובעים אפשר לשנות בכל עת. אם אדם בחר לחבוש כובע שחור של אדם רציני, זה לא לתמיד. אפשר להחליף - לכובע ליצן למשל - והכל תמיד פתוח, בדיוק כמו שמתחלף מצב הרוח".

לכובע, כך היא מסבירה, יש שימושים רבים ושונים - מהגנה מפני השמש, דרך היותו פריט אופנתי ועד ייצוג תפקיד, מגדר או מצב משפחתי. "למדתי שיש גם כובעים וירטואליים. כל אחד מאיתנו בוחר לחבוש כובעים שונים במהלך החיים. כובע של מנהיג, ליצן, מפקד, מבשלת, אמא או אבא", היא מסבירה.

איך חיברת בין התחביב לבין המפגש שיצרת?

"האוסף הלך וגדל, וכיוון שאני אוהבת לשמח אנשים, חשבתי שאוכל לעשות זאת בעזרת הכובעים. גיליתי שכשאני משנה כובעים, אני עושה טוב לעצמי, אך גם לאנשים שסביבי".

מה בעצם קורה במפגש?

"המפגש - 'למה כובע? כובעים במבט אישי' - הוא מפגש שאני מסתובבת איתו בארץ כבר שלוש שנים. בחלק הראשון אני מספרת בחן ובהומור את סיפוריי האישיים, המלווים את צמיחת האוסף שכולל קרוב למאתיים כובעים מכל העולם.

"הקהל לוקח חלק במסע בין כובעים, ונודד איתי ועם הכובעים בין שיר לסיפור ולקטעי משחק. והכל בחיוך ובצחוק. בחלק השני המשתתפים עצמם מודדים כובעים מהאוסף, ומציגים כובעים אישיים שלהם, שהתבקשו להביא.

"כששואלים אותה למי נועד המפגש, היא עונה בחינניות טבעית שהוא נועד למבוגרים בכל הגילים. "עד היום הופעתי במועדונים שונים, בבתים פרטיים ובמפגשי חברים. התענוג הגדול שלי הוא לראות את הקהל מחייך, צוחק ומרשה לעצמו להגשים חלומות ולצאת מהריבוע".

מה את לוקחת מכל זה?

"לשמוע את אחת המשתתפות אומרת: 'יש לי הרבה כובעים, ואני רוצה לחבוש אותם אבל לא מעיזה. עכשיו נתת לי אומץ'. זה שווה הכל".