כששואלים אותו מתי הוא הרגיש שמשהו שונה, ליאור (שם בדוי) מנסה בדרך כלל להוביל את השואל לומר בדיוק למה הוא מתכוון. הוא לא אוהב את השימוש במילה "שונה", "אחר", או "את זה". הוא מעדיף שיגידו ישר את המילה - טרנסג'נדר.

"רק לי יש בעלות על הזהות המגדרית שלי". צילום המחשה: שאטרסטוק

שישאלו: מתי הבנת שאתה טרנסג'נדר. "ללמוד לקרוא למשהו בשם, זאת לרוב השיטה להפסיק לפחד ממנו ולנסות להבין אותו לעומק", הוא מסביר.

הוא נולד לפני 22 שנים, דור שלישי בקיבוץ במרכז הארץ, בן למשפחה נעימה וחיוביות, "שגרתית, פחות או יותר", הוא אומר בחיוך מבויש. לפני כמה שנים, אחרי תהליך פנימי ארוך, הוא השלים עם נטיית הלב והגוף, ויצא לדרך חדשה - לא עוד היא, כי אם הוא. התהליך כלל הזרקת הורמונים, שינוי השם והמגדר בתעודת הזהות וניתוח להשטחת חזה.

העולם הטרנסג'נדרי הוא כזה שלציבור יש כלפיו הרבה דעות קדומות. אחת המובהקות שבהן היא איך החברה תופסת את מי ששינה את מינו או את מגדרו, ומה זה אומר עליו.

ואז מגיע ליאור ומתפוגגים כל הדימויים השחוקים על אנשים מצועצעים וקולניים. מולי ניצב עלם צעיר, מופנם וביישן, שמאמין כי השירות הטוב ביותר שהוא יכול לעשות לקהילה, לקיבוץ ולחברה בכלל - זה פשוט לספר את הסיפור.

"אז מתי התחלתי להבין מה קורה עם הזהות המגדרית שלי? זו שאלה רחבה", הוא אומר. "אני יכול לומר שמאז שאני זוכר את עצמי הרגשתי שאני שונה במשהו, שאני לא בדיוק מרגיש דברים שילדים אחרים מדברים עליהם, רק שלא בדיוק ידעתי איך לתאר את זה.

"לאורך השנים ניסיתי להבין במה בדיוק אני שונה, אם זה בכישרון מסוים או ביכולת ייחודית למשהו. רק לקראת סוף התיכון הגעתי לתחום הזה של שונות מגדרית ושל זהויות מגדריות. גיליתי כל מיני הגדרות מהשיח הלהט"בי, כמו טרנסג'נדר וקוויר (בהגדרה גסה: כל מי שאינו סטרייט. נ"ש), והבנתי שהן בעצם מתארות את מה שאני חווה".

משם ועד גיבוש הזהות המגדרית לקח לו עוד כמה שנים טובות. הוא גם לא קפץ מייד לספר הכל למשפחה, כי פשוט "זה לא עובד ככה" מבחינתו. "תמיד הייתי סגור מאוד ושקט איתם", הוא מגלה, "ולהביא את עצמי לשבת ולדבר על כל דבר, שלא לדבר על הזהות המגדרית, היה קשה מאוד מהצד שלי".

מתי בכל זאת אתה נחשף?

"זה קרה בהדרגה. ההורים היו בהלם בהתחלה, וזה לקח זמן. בשלבים הראשונים היה למשפחה קשה לשנות את לשון הפנייה אליי, אז הם העדיפו לדבר כמה שפחות, כדי לא לפגוע.

"הביטחון העצמי שלי היה ברצפה, ולא הרגשתי שאני יכול להביא את עצמי לבקש מהם שום דבר, כך שגם אני לא דיברתי כמעט. באותו זמן הייתי בשירות לאומי במרכז, והייתי מגיע לקיבוץ רק בסופי שבוע. זאת היתה מין תקופת התנתקות.

"בשיחה עם בן דוד שלי, שאיתו הרגשתי יותר בנוח, הוא אמר לי: 'תראה, זה לא שאנחנו לא אוהבים אותך יותר, פשוט קשה לנו להיפרד ממי שהיית בשבילנו כל השנים'. זאת היתה איזושהי צביטה בלב.

"צריך לזכור שעד היציאה מהארון, התקשורת שלי עם המשפחה היתה מאוד מצומצמת ממילא, ובלי הכנה - הבום הזה של להגיד 'אני לא מרגיש בת. מה שחשבתם עליי עד עכשיו בעצם לא נכון' - זה מטלטל.

"בפעם הראשונה שהצלחתי לדבר בכנות מולם זה גרם להם לבכות, וזאת היתה תחושה קשה ממש. עם זאת, התחלתי להגיד לעצמי שלא הכל קשור אליי, ושזה תהליך בשביל כל אחד מאיתנו".

ועכשיו?

"כיום הם תומכים מאוד ומכילים אותי. החברים היו החלק הקל. לימים רובם יצאו בעצמם מהארון. שאר האנשים בכור ההיתוך הצפוף שנקרא קיבוץ - לי אישית היה קשה מולם, אבל כולם תומכים, וכולם מתאימים את עצמם למה שצריך".

הזכרת את זה שלא היה קל עם הסביבה בקיבוץ. אתה יודע לומר למה?

"בהתחלה בכלל לא חשבתי אפילו על זה שאני נמצא בארון מול החברה. מבחינתי זה היה תהליך אישי שלא כל הקיבוץ חייב לדעת עליו. אבל עם הזמן הבנתי שדברים שהייתי רוצה שיקרו בתהליך שלי, דורשים בין השאר גם שינויים שבאיזשהו שלב ישימו לב אליהם.

"ממש לא עמדתי לעצור בעצמי רק בגלל מה שעלולים לחשוב או לא לחשוב עליי. הייתי חייב לפני הכל להציג את מי שאני, ולא מישהו שאנשים מסביבי חושבים שהוא אני. אפשר להגיד שמשם והלאה התחלתי להיות בן אדם אמיתי - אמיתי לעצמי ולזהות שלי.

"התהליך שלי כלל בין השאר גם שינוי שם ולשון פנייה אליי, להתחיל לקבל זריקות טסטוסטרון ולעבור ניתוח להשטחת החזה. זה ממש לא אומר שכל אדם טרנסג'נדר עובר את כל הדברים האלה, אך אלה היו הבחירות שלי – בחירות שבעקבותיהן הכרתי קהילה שלמה והרבה חברים וקשרים מתוכה ומבחוץ".

מה לדעתך אנשים לא יודעים על טרנסג'נדרים?

"אדם טרנס הוא טרנס אם הוא מרגיש ומגדיר עצמו ככזה. להיות טרנס זה קודם כל התחושה הפנימית, הרבה לפני שמגיעים להתעסק בניתוחים. לא הניתוחים הם מה שהופכים אדם לטרנסג'נדר. עיקר התהליך הוא נפשי ורגשי וקורה בפנים, ולא תמיד מתבטא כלפי חוץ.

"בואו נעשה טובה לקהילה ונפסיק להשתמש במושג המיושן והלא עדכני הזה - שינוי מין. בפועל, אם הכוונה היא לניתוח באיברי המין, המונח הנכון הוא ניתוח להתאמה מגדרית. לא רבים יודעים, אבל את המין הביולוגי קובעת הרפואה לפי מספר קריטריונים, בין השאר גם הרכב כרומוזומים, הורמונים, בלוטות מין, סממני מין משניים ועוד. וכל אחד מאלה נע על רצף מסוים, לא כולם מקבילים זה לזה.

"בפשטות, זה אומר שבין זכר לנקבה יש מגוון רחב מאוד של הרכבים, ומעט מאוד מהם הוא מאה אחוז זכר או נקבה. לעומת זאת, מגדר הוא זהות חברתית שאינה קשורה לביולוגיה.

"יש נשים שמינן הביולוגי הוא זכר, גברים שמינם הביולוגי נקבה, אישה שיש לה כמות גבוהה של טסטוסטרון ושיער בגוף, לעומת גבר עם הרבה אסטרוגן. מין ומגדר אינם קשורים זה לזה. בכלל".

לתת הגדרות ושמות

בעוד שציבורים אחרים בקהילת הלהט"ב, בייחוד ההומואים והלסביות, צועדים צעד משמעותי במאבק להכרה - מה שבא לידי ביטוי במחאה למען הורות לכולם - דווקא הקהילה הטרנסג'נדרית, שהיא קטנה יותר מטבעה, נותרת מעט מאחור.

שביב של תקווה אפשר לראות בכך שיותר ויותר טרנסים וטרנסיות מפסיקים לפחד, חושפים את עצמם באומץ, ומקדמים את הנראות של הקהילה הזאת, הסובלת מיחס לא פשוט מהסביבה.

אז כן, עברו כבר יותר מעשרים שנה מאז שדנה אינטרנשיונל נעשתה אחד מסמלי הקהילה, אבל רק עכשיו אפשר לראות דמויות נוספות שמרימות ראש ומבקשות דבר אחד - הכרה.

"אני חושב שבאופן כללי החברה נוטה לתייג קהילות מיעוט לפי דעות קדומות, בעיקר כשאין לה הרבה ידע", אומר ליאור.

"זה לא חדש. כרגע, בכל מיני מקומות הקהילה הטרנסית אפילו לא נתפסת בכלל כקהילה, אלא כאינדיבידואלים שהם מוזרים, שהם הפכו מזה לזה, ושהתכונה היחידה שלהם היא שהם כמו דנה. וזה הכל מאוס. כל מי שנמצא על הקשת הטרנסית, מערער בדרכו על סדר חברתי מיושן וקורא לשינוי מגדרי וחברתי.

"והחברה מבחינתה, כשמערערים לה את החוקים הלא כתובים שלפיהם היא התרגלה להתנהל, זה מעורר מגוון של תגובות, שליליות וחיוביות כאחד. במקרה שלי, בתוך הקיבוץ אני כרגע הטרנסג'נדר היחיד שנמצא באופן מוצהר מחוץ לארון.

"אנשים בקיבוץ לא בדיוק רואים בעיניים שלהם קהילה, הם רואים אדם אחד. אבל עדיין, עד כה התגובות לנושא הטרנסי היו חיוביות. אני בעצם דורש, גם מהדורות המבוגרים, להתחיל לקרוא לדברים בשם ולהעלות מודעות מגדרית".

בשבוע שעבר התקיים, כבכל שנה, יום הזיכרון לבני ולבנות הקהילה הטרנסג'נדרית שנרצחו בעקבות טרנסופוביה - פחד ושנאה כלפי טרנסג'נדרים - גם כדי להעלות את המודעות לאלימות המופנית כלפי הקהילה הטרנסג'נדרית.

במסגרת זו קיימו מאות חברים ותומכים של הקהילה צעדת לפידים ברחובות תל אביב. לליאור, שחי את כל חייו בקיבוץ, חשוב להבהיר כי המאבק הוא של כל מי שחווה בדרך זו או אחרת מצוקה מתוקף היותו טרנסג'נדר - בעיר, בכפר או בקיבוץ.

איך הנדכאות הזאת באה לידי ביטוי?

"זה לא סוד שטרנסים וטרנסיות חווים דחיקה לשולי החברה, בכל תחום. לא פעם אנחנו סובלים מאלימות מילולית ופיזית שמופנית כלפינו, חווים קשיים בעולם התעסוקה ובלימודים ונאלצים להתמודד לעיתים גם עם בעיות במשפחה. אחוזי האובדנות וניסיונות ההתאבדות גבוהים בקהילה בעשרות אחוזים מאשר בשאר האוכלוסייה.

"המצב המורכב והמחליש הזה לא משאיר לאנשים טרנסים יותר מדי ברירות. לא בכדי אנחנו מוחים ביום הזיכרון הטרנסג'נדרי בכל שנה, יוצאים לצעוד ולהפגין נוכחות ברחוב, להזכיר את הנרצחות ואת הנרצחים מקרב הקהילה, את אלו ששמו קץ לחייהם בגלל הדיכוי האלים מדי יום ביומו, להראות מי אנחנו, לדרוש את הזכויות שלנו".

מה אפשר לעשות לשיפור המצב?

"הנשק הנוכחי שלי כרגע הוא הסברה. להסביר לאנשים מה זה מגדר, מהי הקהילה הטרנסית, להעלות מודעות ולתת הגדרות ושמות. זאת כדי שגם אנשים שאינם חווים פער בין המין שלהם למגדר שלהם, ילמדו להשתמש ולהבחין בין הזהויות האחרות.

"דבר נוסף הוא נוכחות. להראות שיש רופאים טרנסג'נדרים, פסיכולוגיות טרנסיות, מורים, טבחים, עורכות דין, נהגים וטייסים מתוך הקהילה. טרנסג'נדריוּת ושונות מגדרית הן לא סתם תופעות שוליים חריגות או משהו שקורה כנגד הטבע. יש לנו פנים, שמות וזהויות. אנחנו כאן ובכל מקום".

ובכל זאת, מדוע בחרת להישאר בעילום שם?

"זה נכון שכבר נחשפתי והתראיינתי בעבר בשמי, אבל ממה שחוויתי - גם בשיחות פנים מול פנים - כשאנשים נתקלים באדם שהוא טרנסג'נדר, הם יכולים, במודע או שלא במודע, לחשוב עליו כעל נציג הקהילה לשאלות הציבור.

"פתאום מרגיש להם בנוח להיות הכי חטטנים שרק אפשר, לדעת לפרטי פרטים מי אני ומה היו השלבים המפורטים בתהליך המגדרי שלי. ברור לי שזה לרוב נובע מסקרנות, אבל הרבה פעמים גם צריך לדעת לרסן חטטנות.

"צריך לזכור שיש לנו גבולות. הזהות המגדרית שלי - החוקים שלי - היא משהו שרק לי יש עליו בעלות, ורק אני אחליט מתי כן להיחשף ומתי לא. אני רואה בזה סוג של מגן שטרנסיות וטרנסים יכולים להשתמש בו, בחברה שבה אנחנו סופגים הרבה זלזול בפרטיות שלנו".