כשמדברים על מִחזור חומרים מתכוונים בדרך כלל לשימוש תועלתני בחומר הממוחזר לצד שמירה על איכות הסביבה. פסולת אורגנית הופכת לקומפוסט; מוצרי פלסטיק, קרטון, נייר ובד הופכים למוצרים חדשים על בסיס החומרים הישנים.

לפרוץ גבולות עם החומר. לוינסון, צילום: פרטי

ניראל לוינסון מקיבוץ עמיעד, הבעלים של חברת "ראש הברוש", הוסיף למִחזור ממד נוסף. בסדנאות המִחזור הירוקות שלו יוצרים המשתתפים יצירות אומנות מחומרים המצויים בטבע. "זה לא בדיוק מִחזור", הוא אומר, "זה יותר שימוש חוזר. אנחנו מאריכים את החיים של החומרים מן הטבע".

לוינסון (58), בן וחבר קיבוץ עמיעד ("בוגר הלינה המשותפת"), נשוי ואב לשלושה, עבד במשך שנים רבות בחינוך הבלתי פורמלי בקיבוץ עמיעד, ובמסגרת עבודתו עסק עם נערי הקיבוץ בשימוש חוזר של חומרים וגם הקים בית מלאכה ייחודי בעידוד הקהילה ובשיתופה.

"קיימנו הרבה אירועים בבתי הילדים שלנו", הוא מספר, "ומשם זה צמח והתרחב. אחרי השינויים בקיבוץ הלכתי על הנושא הזה כיזמות פרטית. התחלתי ב־2003, ולקח זמן ללמוד להתנהל נכון. בשלב מסוים התחברתי לחברת 'איצטרובלים', והיינו יחד שמונה שנים. לפני שלוש שנים וחצי פתחתי חברה חדשה בשם 'ראש הברוש', והמרכז שלה נמצא כיום בקיבוץ קדרים".

עם אילו חומרים עובדים בסדנאות המִחזור?

"מדובר בסדנאות יצירה ירוקות שבהן אנחנו משתמשים בחומרי טבע הנמצאים ביערות, בשדות ובכל מקום אחר. אנחנו אוספים את החומרים האלה, בעיקר אצטרובלים, אבל יש גם צמחי תירס, לימונים, אבודקו, גזעי עצים, כפות תמרים וסנסנים, בוטנים ועוד.

"חלק מהחומרים מגיע מהמטעים של קיבוץ עמיעד ומהחורשות בסביבה, וחלק מגיע אלינו מאזורים שונים בארץ. המנחים של הסדנאות הם בדרך כלל סטודנטים לעבודה סוציאלית ממכללת תל חי, והם מביאים לכל פעילות את החומרים שנאספו בעוד מועד".

איך מתנהלת הסדנה?

"מזמינים אותנו יישובים - בהם הרבה קיבוצים, בתי ספר, או פסטיבלים שבהם מתקיימים אירועים קהילתיים. אנחנו מביאים את כל החומרים וגם מבחר דוגמאות מגוון מאוד. הדבר היפה הוא שאנחנו מתאימים את עצמנו לנושא. זה יכול להיות חגי ישראל או נושא מסוים שנלמד בבית הספר. כשנקבע התוכן - מתחילה הפעילות.

"אנשים בוחרים את החומרים שמהם הם רוצים ליצור, ומחברים את החומרים באמצעות אקדחים קטנים של דבק חם עד שמתקבל הפסל או הדימוי שהם רצו להגיע אליו".

החוויה, לדברי לוינסון, היא מיוחדת מאוד, הן ברמה האישית והן בחיבורים שבין הורה לילד או בין חבר בקבוצה מסוימת לחבר אחר. "זה כיף. אתה לוקח חומר או מוצר, מתחיל להדביק אותו, ובעצם פורץ גבולות".

גם צובעים את היצירות?

"לא. בהתחלה שמתי צבע, אבל כיום זה נראה לי לא נכון לעשות את זה. עדיף להישאר בחיבור בין החומרים הטבעיים. אגב, אני מגדיר את הדבק החם כאחת ההמצאות החיוניות לקיומנו. בדירוג שלי הוא ההמצאה השלישית בחשיבותה אחרי הגלגל והמוצץ".

מנחי הסדנאות של "ראש הברוש" מגיעים לכל מקום בארץ שאליו הם מוזמנים, ומביאים איתם את החומרים ברכב החברה. הפעילות בסדנאות נמשכת בערך שעתיים, אבל יכולה להיות גמישה בהתאם לרצון המשתתפים.

דוגמה לאחת מהעבודות. צילום: פרטי

בימים אלו נושא הסדנאות הוא חנוכה, והמשתתפים בונים חנוכיות אישיות ומשפחתיות. בחגים אחרים יוצרים המשתתפים יצירות המותאמות לאותו חג. "החלום שלי", אומר לוינסון, "הוא להקים מקום שלי עם מרכז מבקרים שמגיעים אליו מכל הארץ. אני מאמין שמתישהו נקים אותו".

אילו תגובות אתה מקבל מהמשתתפים בסדנאות?

"התגובות שאני מקבל על הסדנאות הן מדהימות. זה מסוג הדברים שבשבילם אתה חי. אני רואה את העשייה, את חדוות היצירה של האנשים בכל הגילים - מילדים ועד לזקנים - וזה ממלא אותי שמחה וסיפוק. כשהיה מרכז החברה בעמיעד, קיימנו פעילות לגמלאים, וכל אחד מהם עבד עם החומרים ויצר בהתאם ליכולות שלו.

"זה היה פשוט אדיר. אנחנו עובדים גם עם ילדים מהחינוך המיוחד, והם מקבלים סיפוק מיידי מהיצירה בזכות האפשרות להגיע לתוצאות מהירות באמצעות הדבק החם. אני רואה בסדנאות האלו הן פעילות טיפולית והן פעילות חברתית וקהילתית".

אתה יכול להסביר את סוד הצלחה של פעילות פשוטה כזאת, בעידן ההייטק, המסכים, הטכנולוגיות והדיגיטל?

"אני חושב שהמפתח לזה, וגם היופי שבזה, הוא הפשטות. אנשים מגלים שאפשר ליצור דברים יפים עם מגוון עשיר של חומרים שנמצאים מתחת לאף שלהם. אנשים ממש מחפשים את זה.

"לפעמים, באירועים של הורים וילדים, כשהילדים מאבדים סבלנות, ההורים שולחים אותם לשחק בסביבה כדי שהם יוכלו להמשיך ביצירה. בהרבה קיבוצים שאני מגיע אליהם פעם או פעמיים לאירועים משפחתיים, רכזי התרבות פונים אליי בעצמם ומזמינים פעילות לערב תרבות של המבוגרים. זה תופס כל אחד, וזה היופי שבדבר".