אין הכרח לחיות על החרב. נשים עושות שלום

אני רוצה לשתף אתכם בשאלה למה לקחתי חלק בסמינר ייחודי בן יומיים של נשים מובילות לשלום ולביטחון. כסבתא ל-12 נכדים ונכדות, בהם ארבעה חיילים ובקרוב גם חמישי, החלטתי לעשות כל מה שאני יכולה כדי למנוע את המלחמה הבאה.

ומה אני יכולה לעשות? הצטרפתי לנשים עושות שלום, תנועה שקמה לאחר מבצע צוק איתן ומובלת על ידי נשים מהמרכז, מהימין ומהשמאל, יהודיות, ערביות ופלשתינאיות, אבל לוקחים בה חלק גם גברים.

הנשים דורשות להגיע להסכם מדיני, ומקיימות מעגלי שיח במטרה לעורר נשים וגברים לנקוט עמדה וללחוץ על המנהיגים לקדם את היעד הזה. לשם כך, בכל יום חמישי הראשון לחודש אנחנו מציפות את הצמתים עם שלטי ענק.

כחברה בתנועה אני גם משתתפת ומנחה מעגלי שיח, במטרה לעורר נשים וגברים לנקוט עמדה וללחוץ על המנהיגים לקדם הסכם מדיני.

במהלך חודש יוני עמדנו ב-115 צמתים, ביולי ב-143 צמתים ברחבי הארץ ולאורך הזמן נגיע ליותר ויותר. אנחנו מקיימות קשר ישיר עם חברות וחברי כנסת במסגרת פרויקט "שמות לב", ומנסות למקד אותם בעשייה לכיוון הזה. ביוזמתנו גם קמה השדולה בכנסת "נשים למען שלום וביטחון".

המטרה היא להגיע ל-100 אלף נשים וגברים הרשומים בתנועה כדי ללחוץ על המנהיגים לקדם הסכם מדיני. כיום רשומים בתנועה 22 אלף.

אין הכרח שנחיה לאורך השנים על החרב, ולכן השתתפתי בסמינר לנשים בונות עתיד משותף. הוא ממומן על ידי האיחוד האירופי, ויחד איתי לקחו בו חלק עוד 52 נשים מרחבי הארץ, בהן עשר נשים ערביות ישראליות. עוד שלושה סמינרים כאלה צפויים להתקיים בחודשים הקרובים.

בסמינר שבו אני השתתפתי נחשפתי להחלטה 1325 של מועצת הביטחון של האו"ם, הקובעת כי תפקידה של המועצה הוא לסיים סכסוכים בעולם, ונשים הן האוכלוסייה שתקדם את השלום.

להחלטה שלושה סעיפים:

  1. ייצוג שוויוני של נשים ממגוון קבוצות האוכלוסייה במוקדי קבלת ההחלטות, ברמה לאומית וברמה מקומית. הכוונה במגוון קבוצות של נציגות נשים מכל הגילים: חרדיות, מזרחיות, מוסלמיות ונוצריות, דרוזיות ובדואיות, בעלות מוגבלות, מהגרות עבודה, מבקשות מקלט ועוד.
  2. הטמעת ניתוח מגדרי בכל מוקדי קבלת החלטות, ברמה לאומית וברמה מקומית, דהיינו הקצאת משאבים וקבלת החלטות כבסיס להשגת שוויון מגדרי בחברה.
  3. הגנה על נשים מפני סוגי אלימות במרחבים הפרטיים והציבוריים. דהיינו זיהוי סוגי האלימות שסופגות נשים, וציון הפעולות והכלים שיש לנקוט כדי להביא לצמצום ולביטול האלימות. הן במשפחה והן במרחב הציבורי.

עסקנו בשאלות: האם לנו כנשים קול ייחודי בנושאים של שלום וביטחון? האם חשוב להביא את הקולות שלנו לציבור? איך להביא את המסרים שלנו כדי להשפיע ולשנות מציאות? מה הערך המוסף שלנו כנשים?

ככל שהראייה של מקורות הסכסוך עם הפלשתינאים עשירה יותר, כך ניתן לייצר יותר פתרונות לסיום הסכסוך.

נחשפנו לנרטיב הפלשתיני על מקורות הסכסוך בזכות ד"ר ג'וסי, פלשתינאית, בת 44, אם לשתי בנות, חוקרת ומרצה בבית ברל. הנרטיב היהודי של מקורות הסכסוך הוצג על ידי מרים גול, חוקרת שואה ביד ושם.

מתברר שהאוכלוסייה הפלשתינאית לא מכירה את הנרטיב היהודי, והאוכלוסייה היהודית לא מכירה את הנרטיב הפלשתינאי. כל עם בונה ומספר את הנרטיבים שלו.

מיום ליום אני מתחזקת בדעתי שאין לנו מנדט לשתוק, גם אין לנו מנדט להתייאש. אנו שולחות את ילדינו, נכדינו והנינים שלו לקו החזית ומקריבות אותם בגוף ובנפש.

"השלום שייך לכולם וחייב להיות המוצר העממי של כולנו" אמר עמיר פרץ. אסור שקולנו לא ישמע. יכולת ההכלה שלנו, יכולת ההקשבה, מיומנויות השיח והדיאלוג, הרגישות והנחישות נחוצים עד מאד בפתרון סכסוכים.

נחשפנו לסוגי פתרונות של סיום הסכסוך, והבנו שישנן כיום שבע הצעות כתובות שמתחלקות לשלושה סוגים:

א. מדינת כל אזרחיה, דוגמת בלגיה: שני פרלמנטים ופרלמנט על.

ב. שתי מדינות לשני עמים. כאשר מדינת ישראל חוזרת לגבולות 67'.

ג. שתי מדינות מולדת אחת.

צר לי שבמכלול ההצעות השונות לפתרון הסכסוך עם הפלשתינאים, אין אפילו הצעה אחת שנכתבה על ידי נשים. אבל אין אנו פתורות מלהכיר אותן, לחשוב אותן, ולהשמיע את קולנו בכל פורום אפשרי.

מטרת הסמינר הייתה לחשוף בפנינו ידע חדש ולעורר אותנו לעשייה בנושאי שלום וביטחון. אני ממליצה בחום להירשם לסמינרים אלה, ולהצטרף אלינו לתנועת נשים עושות שלום.

בואו נכיר לעומק את הנשים הפלשתינאיות, באופן פורמלי ובלתי פורמלי, ונחזק קשרים והבנות. ניתן את כל מה שאפשר כדי למנוע את הסיבוב הבא. לא נגזר עלינו לחיות תמיד על חרבנו.

נחזק אחת את השנייה, נתקרב אל האחרות השונות מאיתנו. נכיר, נדע, נבין, נאמין ונמלא את מצבורי התקווה יחד. נשים, כולנו הוא ביחד.