צילום: Shutterstock הסביבון - ההוא שמסתובב ברחבי הקיבוץ, מתוקף תפקידו או מתוקף קיומו חסר המנוח. נפוץ בעיקר באזור מרכז המשק. יודע מה קורה בכל רגע נתון. הסביבון הבוגר יכול להגיע למהירות של 60 קמ"ש. לרוב הוא מצויד בכלי תחבורה ממונע כלשהו, טוסטוס או קלאב-קאר. תגובותיו זריזות, על גבול התזזיתיות. הסביבון הוא בעל חיים טריטוריאלי, שלמרבה המזל אינו מסמן את תחום מחייתו בשתן ובגללים, אלא באמצעות נוכחותו הדומיננטית.

עוד טורים ודעות של קיבוצניקים:
האם "קיבוצניק" זאת מחמאה או עלבון
דברים שלא למדתי בקיבוץ: לעשות כסף
המוסר הקיבוצי: מה חשוב - כוונות או תוצאות

הסופגנייה - החברה החמודה ההיא שכדאי להיזהר ממנה. ממשפחת המתעתעים. ידידותית וחברותית, אבל בפנים מבעבעת ריבה ארסית. כשהיא מתהפכת עליך או חשה מאוימת, היא שולפת את העוקץ ונועצת בבשר החי. תופעות אפשריות בעקבות עקיצת הסופגנייה: כאב, נפיחות, גרד, תגובה אלרגית חריפה, קוצר נשימה. המלצות: לשמור מרחק.



הלביבה - הנשמה הטובה. המאמא הגדולה. כולה לב מלבב וחום כובש של טיגון עמוק. היא קולנית ומחייכת, מסתערת בחיבוק. ברוב הקיבוצים ניתן למצוא אותה עובדת בחדר האוכל או בכולבו. לעיתים עם קריירת עבר מפוארת כמטפלת מיתולוגית.

השַמש - החבר שחייב להדליק את השאר. גץ אחד מספיק לו כדי להבעיר את השטח. אזורי הפעילות שלו הם בעיקר מועדון החברים וחדר האוכל. זהו יונק בעל לסתות עוצמתיות ויכולת לשאוג, בעיקר באסיפה הכללית. מבחינתו הוא לוחם צדק המגן על הקיבוץ. בשנים האחרונות נצפו מינים של שמשים מציתים אש וירטואלית בקבוצת הפייסבוק הקיבוצית, או גרוע מזה - במכתבים אנונימיים בתאי הדואר.

הלמפיון - הפנסיונר הספורטיבי. זה ששומר טוב-טוב על הלהבה הקטנה שלו. וגם על פיסת השיער שלראשו. הוא רוכב או צועד או שוחה באדיקות מדי בוקר. יש לו שגרה בריאה, תפריט קבוע ובדיחות קבועות, אלא שבמקום צלופן צבעוני הוא עוטף את עצמו באיזו זוועת אופנה בירוק זרחני.

אנטיוכוס - נבחר הציבור התורן, הוא-הוא אנטיוכוס. ככה זה בקיבוץ. קודם נלחמים לטובתו שיצליח בקמפיין ויעבור בקלפי, וברגע שקיבל את המינוי נכנסים בו עם חרבות שלופות. לא משנה מה יעשה, הוא יחטוף את חצי הרעל המושחזים. בלי מישהו להתמרד נגדו, איך, איך נצא חשמונאים? למזלו, האנטיוכוסיות נגמרת בסוף הקדנציה, והוא חוזר להיות נר לי דקיק.

החשמונאים - ממתנגדי תהליכי שינוי באשר הם. לרוב ממשפחת הדור השני. הגזרות החדשות לא לרוחם. הפרטה, שכר דיפרנציאלי, שיוך נכסים, מה זה כל החארטה הזו? הם רוצים להמשיך לקיים מצוות. את מצוות הקיבוץ של פעם. ואיפה יהודה כשצריכים אותו? שוב נלחם עם מנהלת מש"א על גובה מס האיזון.

באנו חושך לגרש - להקת חברים אנטי-ממסדית. חורטת על דגלה את המילה "שקיפות" (מושג שחדר ללקסיקון הקיבוצי בשנים האחרונות והפך ויראלי). חברי הלהקה תלויים זה בזה ומשלימים זה את זה.
הם לעולם אינם פועלים כיחידים. אזורי המחיה שלהם מאופיינים במרפסות הבתים. הם ניזונים מעצומות ומהפצת חומר מדוור.

פך השמן - הכד הנדיב. זה שלא נגמר לו לעולם. שיש לו כוח לכולם. מאושיות הקהילה. החבר הנדיר ההוא שתמיד פעיל, מתנדב גם לתפקידים הכי פחות סקסיים. נמצא באתרים בלתי נחשקים בעליל: ועדת ביקורת/ ועדת קלפי/ צוות היגוי לעדכון תקנון התור לניקוי שטיחים. בזמן שחבריו דואגים לתחת של עצמם, הוא טוחן שעות על שעות לטובת הישבן הקולקטיבי.

לטורים האחרונים של עפרי קרן:
בלי תפרים, בלי טחורים, בלי פוזה: רצתי 33 ק"מ
יום שישי ה-13: זהירות מאמונות טפלות בקיבוץ