צילום: Shutterstock "חלק מהימין קורא 'מוות לערבים', אבל השמאל עשה לנו את המוות", אמר איימן עודה בכנס השמאל.

עוד טורים ודעות של קיבוצניקים:
האם יש בכלל קיבוץ
מסר לעולי ברה"מ: אינכם זקוקים לחותמת הרבנות
כל הסיפורים גם בסלולרי: הורידו את האפליקציה של mynet

המפתח להובלת המדינה הוא היכולת לכרות בריתות דווקא בין שונים, ונשאלת השאלה: איך ייתכן שדווקא המפלגות המתיימרות לייצג את השונה והחלש, דווקא הן מפנות עורף? אז או שהמרכז-שמאלה לא מסבירים את עצמם נכון, או שמפלגות אלה פשוט משקרות.

באשר להנחה הראשונה, נדמה כי היא נמצאת באי סבירות קיצונית, כיוון שהיו מספיק שנים לשכלל את מערכות ההסברה. האם ייתכן שהשמאל שקרן?? הכפשה קשה זו מחייבת בירור.



שלושה רגעי אמת חווינו: המקרה הראשון - עמיר פרץ. כאשר כבש פרץ את מפלגת "העבודה", החל מסע שיסוי של כל "השבט הלבן", ובראשם הקיבוצים, עד אשר בתום שנה וחצי חוסל עמיר פוליטית ונודה במפלגה. חשוב לציין שדווקא היה זה עמיר שהגשים את חלומם, דיבר בשפתם (שוויון וצדק חברתי), והצליח להעביר באופן ממשי שישה מנדטים מ"הליכוד" שמאלה. או אז הסתבר שזו לא שפתם. הם מעולם לא התכוונו להתחלק אִתם בשלטון, ובמעשים נגד עמיר הוכח שהם שיקרו. את הכול הציבור ראה. הציבור רואה, אינו טיפש ותמיד זוכר.

המקרה השני, החמור הרבה יותר, הוא ניצחונו של שאול מופז ב"קדימה". רב אלוף במילואים שאול מופז, גיבור ישראל, אדם משכיל ואינטליגנטי, נבחר באופן דמוקרטי לעמוד בראש קדימה, ואז קרה הפלא המדהים: הציבור האשכנזי של קדימה נס על נפשו מהמפלגה שהועמד בראשה אדם ממוצא פרסי. כזכור, המפלגה בקושי עברה את אחוז החסימה ולאחר מכן שבקה חיים ואיננה עוד. שוב מנסה הציבור הרחב למצוא את הנתיב המאזן בין הדיבורים על שילוב שוויון וצדק חברתי, והמציאות מתנפצת לו בפנים.

המקרה השלישי - משה כחלון. לכחלון הצביעו הרבה אשכנזים וזה נכון, אבל כאן גם קבור הכלב. בשונה מפרץ וממופז, באף שלב כחלון לא התיימר להנהיג את המדינה. מסקנה: האשכנזים יתמכו במזרחים, כל זמן שהם או "מזרחי מחמד" או בעל תפקיד רוחבי כלשהו, לעולם לא כמספר אחד.

אז הליכוד היא הפתרון? לדעת רבים - לא, אבל לפחות הליכוד היא שלהם, הם חלק ממנה, שם נמצאים החברים שלהם, המשפחות שלהם, השפה והתרבות שלהם, והכי חשוב - לא משקרים להם, לא מספרים להם סיפורים ואגדות על רב תרבותיות, שלום ושוויון.

לא ניתן להתכחש כי מאז שהליכוד בשלטון חלקם של בני יוצאי עדות המזרח במסדרונות השלטון עלה באופן דרמטי כמעט בכל נתון, ובמיוחד הן בפוליטיקה והן בפקידות השלטונית. ברור לכולי עלמא כי הם שותפים לאין ערוך יותר מאשר שותפו הוריהם בזמן שלטון מפא"י ו"המערך". הנכון הוא שמפלגת הליכוד היא אשכנזית לעילא ולעילא, אך בניגוד למה שסבורים, המזרחים לא מצביעים למזרחים - הם הפנימו היטב את הדיכוי.

האליטה המשפטית, שברובה יוצאת ארצות אירופה, הובילה חקיקות של קידום מיעוטים,
הן לערבים והן לנשים, ובצדק רב, אך עד היום לא מעזה לדבר על "הפיל הגדול" שבחדר - המזרחים. מהלך זה הנו התעלמות מוחלטת מהאמת הסטטיסטית. יגידו בשמאל: נו, מה זה קשור בנו? ושוב ישקרו.

והחשוב מכול - הימין, שמחובר למסורת ישראל באופן חם ואוהב, הוא שהצליח לאורך שנים לכבוש את לבם של המזרחים. הלב, כידוע, הוא איבר שלא מייחסים לו כל חשיבות פוליטית, במרכז ובשמאל.
ולא אומר מילה על גרבוז וקוטלר.