צילום: Shutterstock הטור האחרון שלי, ובו התהייה - "פולשים - טובים?" - עורר תגובות רבות מהרגיל, שבחלקן כוניתי בשמות לא מחמיאים, ועמי כל הקיבוצניקים הסנובים וזוללי ההטבות. לכן הריני להבהיר: במשפט האחרון נאמר שאפשר להסיר את סימן השאלה, כלומר ה"פולשים" הנקלטים הם אכן טובים לנו. ועתה, משחזרתי לחיק החם של הקונצנזוס, אני מבקש להרחיב דווקא בעניין אחר שנכתב שם, שגם עליו נשאלתי.

עוד טורים ודעות של קיבוצניקים:
מסר לעולי ברה"מ: אינכם זקוקים לחותמת הרבנות
ח"כ סתיו שפיר: כן להתיישבות, לא למאכרים
כל הסיפורים גם בסלולרי: הורידו את האפליקציה של mynet

פעמיים הופיעה בטור האמירה הנחרצת: אין אלוהים. בצדק קיבלתי תמיהות - איך אני יודע זאת, והאם בכלל אפשר להוכיח משהו בתחום זה. וזה נוגע, אפילו מאוד, לקיבוץ. מי שקורא אותי בקביעות ניחש ש"אין אלוהים" היתה הקצנה לצורך הקיצור בלבד.

אלוהים קיים מאוד (לא חי וקיים, רק קיים), אבל כהמצאה של בני האדם, מה שיובל נח הררי קרא "ישות מדומיינת", משהו שהאנושות בראה מדמיונה ומשרת צרכים רבים - פסיכולוגיים, חינוכיים וגם כלכליים, אם נביט ונראה אילו נכסים צברו הממסדים הדתיים, של כל הדתות. אין לו קיום עצמאי ברמה האונטולוגית, הממשית. אבל אלוהים אינו לבד במצב הזה.



לכו אתי צעד צעד, ובסוף אני מבטיח שתצאו מבולבלים, כרגיל. האלוהים כמוהו כליברליזם או כדמוקרטיה, משטר חברתי שקיים במדינות רבות, אבל הוא בהחלט המצאה אנושית. מדינות? אבל בעצם גם המדינה היא המצאה. אין עצם/ישות פיזית ששמו מדינה. קיימים באמת רק קרקע, ערים, מושבים, קיבוצים וכו'. הלאה - גם קיבוץ לא באמת קיים. מה שיש באמת הם בתים, דשא, רפת, חברים.

"קיבוץ" הוא שם כולל לכל אלה, אבל אי אפשר באמת לראות קיבוץ. מה שרואים זה דשא, רפת, דירות. רגע, אבל גם הדירה לא ממש קיימת. יש קירות, גג, ארונות וכורסאות טלוויזיה, גם אם הן מרופטות כמו אלה שלי. הלאה - הרי גם הגג אינו ממשי, הוא רק אוסף של רעפים, וגם הרעפים מורכבים מגרגירי בטון. והגרגירים? הם מורכבים ממולקולות, שמורכבות מאטומים. לכן מה שבאמת קיים זה רק אטומים! סוף!

אף כי שיא הקיץ עכשיו, והמוח קצת מתבשל, הוא מספיק בפוקוס כדי להיזכר בתיאוריה שנקראה "אטומיזם", שילוב של פיזיקה ופילוסופיה (הפילוסופיה היתה פעם מלכת החוכמות, והכילה גם את כל המדעים). מייסדיה היו שני חכמים מיוון הקלאסית - דמוקריטוס ואפיקורוס.

משניהם אהוד עליי מאוד השני, לא מפני ששמו הפך ביהדות לסמל של כפירה (מתוך בורות ופרשנות מוטעית, למשל האשמה בשחיתות מינית רק מפני שפתח את בית ספרו גם לנשים), אלא משום שיש לו גם תורת חיים מרתקת, בקיצור - אפיקורסית.

לפי אפיקורוס מורכבים כל העצמים מאטומים, יחידות קטנטנות ובלתי ניתנות לחלוקה, ומהריק שביניהם. כל ה"ישים", העצמים המוכרים לנו, כולל הנפש האנושית, לדעתו, בנויים משילובים שונים של אטומים שונים הנעים בתוך הריק, ואת זה הוא אמר 2,200 שנה לפני הגילוי המדעי של האטומים.

אחת מאמרותיו הידועות: "אילו האלים היו ממלאים את כל בקשותיהם של האנשים היתה האדמה הופכת לשממה, כי אנשים מבקשים דברים רבים המזיקים למין האנושי". אז הוא גם נביא הקיימוּת הכה אופנתית היום, ואמירה זו מחזירה אותנו לאלים. הקושי במהלך המחשבתי שעשינו קודם, מאלוהים לגרגירים, הוא בחוסר ההבחנה בין שמות עצם מופשטים, כגון דמוקרטיה או אהבה, ושמות עצם "ממשיים", כמו שולחן או אוזן.

לדידם של המאמינים, אלוהים הוא לא רק עצם ממשי, אלא אבי אבי אביהם של כל העצמים, אבל לבלתי מאמינים כמוני הוא ייחשב עצם מופשט - חשוב, אבל כזה שקיים רק במחשבותיהם או בדמיונם של מאמיניו. והקיבוץ - היכן הוא על הרצף?

קיבוץ הוא שני דברים בעיניי: רעיון, וישות גשמית. כרעיון הוא בוודאי נכלל בתחום העצמים המופשטים,
אבל כאוסף של בתים, דשא, חברים ורפת (אי אפשר בלעדיה. ראיתם פעם אייטם בטלוויזיה על קיבוץ בלי הצילומים הבלתי נמנעים של הרפת?) - הוא גשמי מאוד.

אפשר אפילו לומר יותר מזה: הקיבוץ נחלם והוקם כרעיון, כאידיאה על עיצוב האדם וכיבוש האדמה, אבל הוא קיים ומושך היום מצטרפים רבים דווקא בשל תכונותיו הגשמיות - הדשא, בתי הילדים, אפילו הרפת (עוד לא ראינו, לשמחתנו, עתירה מצד תושבי הרחבה לסגירת הרפת מטעמי ריח).

הקיבוץ יכול, לכן, לשחק על שני המגרשים, המופשט והגשמי, וזה בדיוק יופיו. בכל זאת הייתי שמח להביא אליו את אפיקורוס כדי שיסדר קצת מחדש את האטומים השונים בו ויצמצם את הריק.

לשלושת הטורים האחרונים של דני ברזילי:
האם נקלטים בקיבוצים הם כמו מינים פולשים
הקשר בין דת להומניזם: דתיים, ולא נדע?
על קיבוץ, קיץ, מזל ואלוהים