צילום: Shutterstock פולשים - טובים? תחת הכותרת "נושאים לכתיבה מתישהו" מצוי, זה זמן רב, נושא שדחיתי שוב ושוב - לא מפני שאינו מעניין או חשוב, אלא מחשש שמא לא יובן נכון. אבל עכשיו, בשיא הקיץ, כשמספר הקוראים יורד כי מחציתכם בחו"ל והחצי השני מחפשים מזגן, פוחתת מידת החשיפה ועמה גם מידת הסיכון.

עוד טורים ודעות של קיבוצניקים:
הנאים השכנים בעיניך
הקשר בין דת להומניזם: דתיים, ולא נדע?
כל הסיפורים גם בסלולרי: הורידו את האפליקציה של mynet

בקיבוצי שלי יש באופן קבוע חברים ספורים (כאצבעות יד אחת) שיצביעו "נגד" בכל הצבעה לקבלה לחברות. מבירורים שערכתי עלה שהמצב דומה, ואפילו גרוע יותר, במרבית הקיבוצים. זו כמובן זכותם, ופורמלית איננו יודעים מיהם, אבל השאלה היא: למה? מדוע הם יצביעו נגד אפילו אם אלוהים יבקש להתקבל לחברות? (הוא לא יבקש, כי: א. לא מקצים לו דירה מתאימה; ב. הוא יסבול מחוסר חברה ברמתו; ג. אין אלוהים).

אני רוצה לטעון שחברים אלה, ועוד רבים אחרים שנמנעים או מצביעים "בעד" תוך חריקת שן, רואים במועמדים הללו מעין "מין פולש".



מינים פולשים הם בעלי חיים או צמחים החורגים מתחום תפוצתם הטבעי, לרוב בשל פעילות האדם (במכוון או בשוגג), מתרבים מאוד, גורמים לשינוי בעייתי בסביבתם החדשה ומסבים נזק לצומח ולחי הוותיקים, וגם לכלכלת האדם. מין הפולש אל בית גידול חדש נהנה מהיעדר אויבים טבעיים ולכן יכול להתרבות באופן בלתי מבוקר, להתחרות ולפגוע בחי ובצומח ולהפר את האיזון הביולוגי.

מינים רבים נמצאים היום בסכנת הכחדה עקב פלישות אלה. הנזק לאוכלוסייה הוותיקה נעשה בארבעה אופנים: טריפה, תחרות על המזון והמים (וגם על אור, אצל צמחים), בהבאת מחלות חדשות שלוותיקים אין מנגנון חיסון מולן, ובשינוי בית הגידול - הסביבה הטבעית.

כולנו מכירים דוגמאות. הדג "נסיכת הנילוס" הוכנס לאגם ויקטוריה כדי לנקותו מצמחייה וחיסל 95% ממיני החי בו; הארנב שהביאו האירופים לאוסטרליה התרבה כל כך עד שהיה צורך לחצות את היבשת בגדרות נגדו; חתול הבית שהובא לניו זילנד וטרף כל מה שזז, ועוד. גם האדם עצמו מילא לעיתים תפקיד זה: הספרדים, שנכנסו בכוח קטן לאמריקה הדרומית במאה ה-16, הרגו בקרב כמה רבבות אינדיאנים, אבל המחלות שהביאו עמם חיסלו מיליונים.

גם בארץ אנו מכירים מינים פולשים: המָיינה - אותה ציפור דמוית עורב קטן וממזרי; הדררה - מין תוכי שהובא למטרות נוי, התרבה ומזיק לגידולים; הלָנטָנה - צמח קוצני מפואר וחזק שהשתלט על שדות ומטעים; השיטה המכחילה, המשתלטת אט אט על נופי החורש בישראל.

כאמור, יש מינים שהביא האדם בכוונה, למטרה מסוימת (נסיכת הנילוס, הדררה, הקרפדה הענקית באוסטרליה), ויש שהגיעו ללא כוונה (זבוב הפירות שביציו נחבאו בפירות שיובאו, המדוזה שחדרה לאחר חפירת תעלת סואץ). האם יש מינים פולשים שהביאו גם תועלת?

ובכן, תועלת היא מונח יחסי - תועלת למי? הם כמובן הביאו תועלת לעצמם, הארנב לארנב והמדוזה למדוזה, אבל אנו רגילים למדוד הכול בעיניים אנושיות, מנקודת מבט אנתרופוצנטרית. לשאלה זו תהיה משמעות רבה כשנחזור לדון בקיבוץ.

בתוך "בית הגידול" (זה מונח ביולוגי שגור, לא שם של בית ילדים) הקיבוצי שכנו בבטחה שלושה סוגי אוכלוסיות: המייסדים, גרעיני השלמה בוגרי תנועות הנוער, ולאחר מכן כמובן גם בני הקיבוץ ונכדיו. לכן אפשר להגדיר את כל מי שבאו לאחר מכן כ"מינים פולשים" (מבינים למה חששתי מהטור הזה?).

חלקם הובאו מרצון ובמכוון - חברות נוער למיניהן, משפחות נקלטות וכו'; חלקם באו באופן סטיכי ופרטני - בעיקר בני ובנות זוג; וחלקם הגיעו כפתרון למצוקה, כספית ודמוגרפית, של הקיבוץ - בעיקר תושבים ואנשי ההרחבות.

ישנם קיבוצים שהפכו פרוצים לכל רוח עד שאפילו אלוהים לא עזר להם (כי: א. הוא לא מצא את הפנייה אליהם ב"ווייז". ב. כי השער היה סגור. ג. כי אין אלוהים), אבל למרבית הקיבוצים, בניגוד לקורה בעולם החי והצומח, היו המינים הפולשים לתועלת.

היכן היינו היום בלי כל האוכלוסיות מבחוץ? ההתנגדות של "שומרי החומות" (בארמית: נטורי קרתא)
אולי נובעת מפחד מכל פרצוף חדש, אבל יותר מזה - מחוסר נכונות "להתחלק בשלל עם מה שבנינו פה בסבל ובעמל כפיים", ומחשש שמא אלה שמקרוב באו אינם מכירים אותנו ואת פועלנו ויקבלו בעתיד החלטות שישללו את זכויותינו.

במונחים ביולוגים, ה"פולשים" הללו אמנם לא טורפים את המקומיים, אבל בהחלט מתחרים על משאבי המקום, משנים את בית הגידול ומביאים "מחלות" שהמקומיים אינם יודעים איך להתמודד עמן.

יעשה כל אחד את המאזן בעצמו. אנחנו עשינו זאת ברמה הכלל קיבוצית, והכרענו. אפשר להסיר את סימן השאלה בשאלה בראש הטור.

לשלושת הטורים האחרונים של דני ברזילי:
הקשר בין דת להומניזם: דתיים, ולא נדע?
על קיבוץ, קיץ, מ