צילום: מוטי קמחי "חברים שלי מהקיבוץ, אחים שלי מגיל אפס, כל אחת ואחד מכם הוא בן אדם גדול... הייתם ענקיים ברגעים קשים, הצלחנו ביחד לשמור על קור רוח... הוכחנו מנהיגות ויכולת תפקוד במצבי לחץ, וזה רק מוכיח כמה אנחנו אדירים. כל הכבוד לנו, אני מאחל לכולנו שנעבור את המבצע בשלום, שמרו על קשר!"

את הטקסט הזה כתב חניך כפר עזה, רגע לאחר פינוי מחנה הקיץ, כאשר ברור היה לכולם שלא ניתן לחזור הביתה משום שהחלה הכניסה הקרקעית לרצועה והקיבוץ שלנו הוא שטח צבאי. הנערים לקחו על עצמם בלי היסוס להפעיל את הילדים הצעירים, כדי לאפשר למבוגרים להתמקד בפעילות הפירוק.

עוד טורים ודעות של קיבוצניקים:
הקיבוצניק לשעבר בחרדה: נועל כל מה שאפשר
לפגוש אנשים בלב המדבר
כל הסיפורים גם בסלולרי: הורידו את האפליקציה של mynet

קהילת כפר-עזה מתמודדת עם השלכות המצב הביטחוני זה שנים רבות, והדבר משפיע על כל אחד ואחת מאתנו. בקיץ האחרון, נמתחה ההתמודדות הזאת לגבולות חדשים והתפתחה לכדי מלחמה ארוכה ומתישה. במהלך "צוק איתן" התמודדנו עם מציאות קשה של ריבוי נפילות בתוך הקיבוץ, לצד התפצלות ופיזור הקהילה ברחבי הארץ. בתוך הכאוס, אי-הוודאות, הבלבול, היינו צריכים לייצר מערכת חינוך שתחזיר, ולו במעט, את היציבות אל חייהם של הילדים.

החלטת הנהלת הקיבוץ לאורך כל זמן הלחימה היתה להפעיל את מערכות החינוך במקום שבו היתה המסה הקריטית של האנשים, כך שנדדנו עם הקהילה אל מחוץ לקיבוץ, כשלמערכת החינוך תפקיד משמעותי בחיזוק החוסן הקהילתי, שבמצב של שגרת חירום מתמשכת חל בו "כרסום" מתמיד, כמו גם בחוסן הנפשי של הילדים והצוותים.



נדרשת עבודה מעמיקה, בליווי של צוותים מקצועיים. נדרשת התאמת המערכת, הן בסביבה הפיזית והן בסביבה האנושית, לצורכיהם של הילדים, בהתאמה לקבוצות הגיל השונות, והכי חשוב - נדרשות יציבות ושגרה. יצירת התנאים הללו במצב שבו נודדים עם תיק קטן שהצלחנו לארוז בין התקפה אחת לאחרת, כשחוסר הוודאות לגבי סיום הלחימה מקשה מאוד על התפקוד היומיומי - היא כמעט בלתי-אפשרית.

היום, במבט לאחור, ולאחר שהובלתי את מערכת החינוך דרך שתי מערכות "לחימה", אין לי ספק כי מערכת החינוך הקיבוצי, בשל האופן בו היא פועלת בזמן שגרה, מייצרת עמוד תווך לקהילה כולה בזמן חירום.

לאחרונה התקיים "כנס חינוך להתיישבות על הגבולות" בארגון "אלומה", מרכז הדרכה למרחב ההתיישבותי מבית "הנוער העובד והלומד". התכנסנו, עשרות מחנכים ומדריכים מכל רחבי האזור, כדי להתמודד במשותף עם האתגרים החינוכיים העומדים בפני המחנכים בהתיישבות באזור עוטף-עזה.

בעיניי, היה זה ניסיון אמיץ לטפל באופן עמוק בפצעים שגרם צוק-איתן ולהציב חלופות וכיוונים חינוכיים לעתיד; כי הנפשות של ילדינו זקוקות לא רק לטנקים וכיפת ברזל. ילדינו זקוקים לאהבה ולחום אנושי, ואולי יותר מכל - לייעוד ולמטרה.
תופעה מדהימה שאנו מזהים היא כיצד ערכי הקיבוץ, שחלקנו איבדנו בדרך, חוזרים אל החיים של בני הנוער. חינוך טוב מייצר מחויבות ותחושת שייכות של הילד אל הקהילה, הארץ והחברה הישראלית. חינוך על הגבול דורש ערך נוסף - אמונה, אמונה במשהו. אנחנו בחרנו לחזור ולהאמין בחלוציות, בציונות, באהבת האדם והאדמה.

המחנכים בגבולות נתונים תחת לחץ אדיר. לכן, יש חשיבות לקיומו של שיח מחנכים פתוח ורציף. הקשר והערבות ההדדית בין המחנכים משפיעים על היכולת שלנו לעשות שינוי אמיתי בחיים של בני הנוער ושל הילדים. זאת משימה לא רק של המחנכת הבודדה, וגם לא רק של המחנכים בשער-הנגב - זאת משימה לאומית.