המעמד המרגש והזכות המיוחדת שנפלה בחלקי להיות חבר בכנסת ישראל, המהווה סמל לעצמאותה של מדינת ישראל, מציפים בי זיכרונות ומזכירים לי כי עצמאות זו נקנתה בדם רב, ביזע ובדמעות של מקימי הארץ הזו - דור של חולמים, לוחמים ובונים, דור של מגשימים.

כל הסיפורים גם בסלולרי: הורידו את האפליקציה של mynet

"האדם אינו אלא תבנית נוף מולדתו", ותבנית הנוף שאני נושא עמי כבן קיבוץ גשר בעמק הירדן, שזורה בקרבות ובעמל אין-קץ של דור מקימי הארץ וההתיישבות. זהו דור שאנשיו דיברו "בגוף ראשון רבים", כמו שכתב חיים גורי. הקולקטיב היה לערך מקודש, ערכי השוויון והשיתוף היו כנר לרגליהם, והיו מעמודי התווך של ההגשמה הציונית בארץ ישראל.

ערב החלטתי להתמודד בבחירות האחרונות לכנסת, במסגרת רשימת "המחנה הציוני", שאלתי את עצמי האם לא עדיף להמשיך בעשייה במסגרת התנועה הקיבוצית, אשר לה אני מחויב כולי. הגעתי למסקנה שיש הכרח בהבאת דברה של ההתיישבות העובדת אל משכן זה, אחרי שבשנים האחרונות לא היתה לנו בו נציגות, וזאת משום שהתנועה הקיבוצית היתה ועודנה סמל לאומי חשוב, שאין לו אח ורע בשום מקום בעולם, וחלק מחיזוק חוסנה הוא גם היכולת לפעול לחיזוק חוסנה של החברה הישראלית כולה.

התנועה הקיבוצית בעבר ובהווה הוכיחה את יכולתה ליישב את הארץ בכל אזוריה, לפתח חברה יוצרת ויצירתית, להקים מפעלים בקנה מידה בינלאומי, לקדם מחקר ופיתוח, להקים סמינרים ולפתח מערכת חינוך מבוקשת. לאורך כל הדרך עסקנו, ועדיין אנו עוסקים, בקליטת עלייה; קיבוצים רבים קולטים חיילים בודדים, גרעיני "צבר", אולפני עברית, "בית ראשון במולדת".

לאורך השנים השקיעה התנועה הקיבוצית מאמץ מיוחד בחינוך הדור הצעיר לערכים היסודיים של חופש האדם, חירות המחשבה, כבוד האדם וחירותו, ולקשר בלתי-אמצעי עם נופי הארץ. הקיבוץ הוא רשת רעיונית אשר חוצה את גבולות החילוניות, ופנתה גם לקהל המאמין שהקים את "הקיבוץ הדתי".

גם כיום, לאחר השינויים שעברו עליו, הקיבוץ עדיין מהווה מארג חברתי בו היחיד לעולם אינו לבד, חברה המקיימת ערבות הדדית ושוויון הזדמנויות. התנועה הקיבוצית לדורותיה ידעה להנחיל לחבריה ולצעיריה את חשיבות הנתינה והשותפות בנטל ואת החובה האזרחית לתרום לקהילה ולחברה, לכלכלת המדינה ולביטחונה. בכך תרמה תרומה נכבדה ורבת ערך לחוסנה החברתי של מדינת ישראל.

יש מי שיגיד כי תם הפרק המפואר של התנועה הקיבוצית - ולא כך הוא. האתגרים הניצבים בפנינו הם רבים, ולא ניתן לעצור את הזמן מלכת, אך הערכים שעליהם התחנכנו וחינכנו בתנועה הקיבוצית ראויים, לדעתי, לשמש היום יותר מתמיד כלפיד לפני המחנה, בדרך ליצירת חברה חזקה וצודקת.



אני רואה את שליחותי כחבר כנסת בהפצת הבשורה המפעמת בקיבוצים ובהתיישבות, ובהתוויית דרך לשיבתה של התנועה הקיבוצית לעמדה של תרומה והשפעה, כראוי לתנועה שבכל שנות קיומה ופעילותה היתה הפתרון ולא הבעיה, כשהיא וחבריה התגייסו לכל שליחות לאומית.

על הממשלה להכיר בהתיישבות, בחקלאות ובעיבוד הקרקע החקלאית כערך עליון המהווה חלק בלתי-נפרד מחוסנה של מדינת ישראל וכלכלתה, וכאינטרס לאומי ממדרגה ראשונה, כמו ביטחון וחינוך. אפעל בכנסת הנוכחית כדי
שיתקבלו סוף כל סוף החלטות עוגן בנוגע לעתיד החקלאות וההתיישבות. אין ציונות בלי התיישבות, אין התיישבות בלי המושב והקיבוץ, אין חקלאות בלי חקלאים, אין התיישבות בלי מתיישבים, ואין מדינה בלי חקלאות והתיישבות.

במלחמת יום כיפור ראיתי מהן תוצאותיהן של קונספציות מוטעות. אסור לנו להיות שבויים באשליית שלום, אך גם אסור לנו להיות שבויים בקונספציה של קונפליקט תמידי. במצב הגיאו-פוליטי הנוכחי, שהוא מורכב ומסובך במיוחד, עלינו לשמור על ערנות מיוחדת ולהיות נכונים לכל מצב; אך בה בעת עלינו לדעת לזהות גם מבין אויבינו את אלה שיש לטפח איתם דו-שיח.

זוהי חובתנו כלפי דור העתיד. זהו גם חזונו של יצחק רבין זיכרונו לברכה, שלא זכה להגשימו - חזון המלווה אותי כל העת, ואשר בכוונתי להמשיך ולפעול לאורו ביתר שאת עתה, כאשר אני חבר בכנסת ישראל. נעשה הכל למען שלום בינינו לבין עצמנו ובינינו לבין שכנינו.