צילום:  Shutterstock במה אתם עוסקים? מהו מקור הפרנסה שלכם? אם אתם עובדים כברוקרים, כטבחים במסעדה, כטכנאי שיניים, כסוכני מכירות, כמתווכי נדל"ן, כטלרים בבנקים, כפקידי קבלה בבתי מלון, או לחלופין מקבלים תלוש חודשי כדילרים בקזינו או סתם כמפעילים זוטרים של כורים גרעיניים - מתברר שיש לכם סיבות מוצדקות לדאגה.

כל הסיפורים גם בסלולרי: הורידו את האפליקציה של mynet

על פי מחקרים שונים שהתפרסמו לאחרונה, המקצוע שלכם נמצא בסבירות גבוהה להיכחד בתוך שנים ספורות עקב תהליכי רובוטיזציה ומחשוב שייתרו את הצורך בבני האדם. אפילו דוגמניות(!) נמצאות בטווח הסכנה להיעלם ולהישאב אל תהום הנשייה של הקריירות האבודות.

עבור קיבוצניקים, לא ניתן לומר שמדובר בהפתעה מרעישה או בתגלית מסעירה, שהרי הם כבר חוו אי אלה תחומי עיסוק שפסו מהעולם וששמם מוזכר, אולי, רק בין ארבעת כותלי הארכיון - וגם זה, ניתן לשער בסבירות גבוהה, לא קורה לעיתים תכופות מדי.

כך, עם המעבר ללינה פרטית, עברה חלפה לה תהילתה של "שומרת הלילה" המיתולוגית; כך נשחק עד דק מעמדו של האקונום הכל-יכול עד שהפך למונח נוסטלגי ותשובה לשאלוני טריוויה בשעשועונים; וכך נאסף אל אבותיו "נהג הבית", ביחד עם זיעת אפו ונהמת מנוע הטרנזיט המקרטע שלו. שלא לדבר על "סדרן העבודה" האגדי, שבמקום לשבץ מתנדבים חסרי מזל למשלוח עופות לילי, התפוגג והתאייד בחלל משרדו הממוזג של מנהל משאבי האנוש במזכירות.

האבידה הגדולה ביותר, לטעמי, בתחום המשרות הקיבוציות הנשכחות - היא חצרן הילדים: אותו גיבור-על אלמותי, האיש שידו בכל ויד כל בו, שהיה נכון לבצע כל משימה שהוטלה עליו בלא מורא ומשוא פנים. תפקידיו המגוונים כללו סחיבה הלוך ושוב של שקי כביסה מלאים מבתי הילדים למכבסה ולמחסן הבגדים - ובחזרה, שינוע של מיטות, כיסאות, שולחנות וכל פריט נדרש בעזרת טרקטור ועגלה, תיקוני חשמל ואינסטלציה, ואפילו פיזור מלכודות עכברים בשעת מצוקה.



לצערי, מקצוע החצרנות הנדרש מעולם לא פרץ את גבולות המשק והפופולריות שלו היתה מצומצמת למדי, בעיקר בקרב יודעי ח"ן. המקבילה שלו בימינו היא כנראה משרת אב-בית, אבל אני לא בקיא בפרטים - את זה צריך לברר אל נכון עם מני נפתלי ושרה נתניהו. אם למשל הייתם עורכים משאל אקראי בפעוטון קיבוצי בשנות השישים והשבעים של המאה הקודמת, ומנסים לקבל תשובות לשאלה "מה תרצה להיות כשתהיה גדול?" סביר שהמענה "חצרן ילדים" לא היה מתברג אל אחד משלושת המקומות הראשונים. מצד שני, גם ל"מזכיר משק", "מנהל קהילה" או "גזבר", לא היה סיכוי להתחרות אז (וגם היום) בסופרמן,
ספיידרמן או ירון זהבי מפקד חסמב"ה. גם העובדה שאי-אפשר היה ללמוד "חצרנות" באורנים תרמה למיתוג הלא-מוצלח במיוחד של חצרני הילדים לדורותיהם.

אצלי זה היה קצת אחרת. כשהייתי בן שבע-שמונה בערך, אבא שלי ז"ל ניצח במכרז וזכה לכהן כחצרן-ילדים. מדי צהריים, כשהוא היה מתקרב לבית הילדים שלי עם ה"מייסי-פרגוסון" האדום והקשיש, שהיה רתום לעגלה מקורה שהורכבה מטנדר "וויליס" ישן ובתוכה עשרות שקי כביסה נקייה - הייתי רץ לקראתו בשמחה אין-קץ. אבא היה עוצר את הטרקטור, מושיב אותי אחר-כבוד בינו לבין ההגה ונותן לי "לנהוג" כמה עשרות מטרים. בדקות הספורות האלה לא היה בעמק כולו ילד מאושר ממני. אם זיכרוני אינו מטעה אותי, באותה תקופה גם שאפתי להיות חצרן-ילדים כשאהיה גדול.

אם המקצוע הזה עדיין היה רלוונטי, ייתכן ש"סמי הכבאי" היה הופך להיות "צחי החצרן". שיר הפתיחה היה נשמע כך: "פעמון צלצל גלין-גלאן/ צחי החצרן מוכן/ כי כל מי שבצרה/ אז לצחי הוא יקרא/ תמיד נותן שירות - החצרן/ הוא מגיע במהירות - החצרן/ צחי בא לעזור/ הוא החצרן הגיבור".

ואולי זו ההזדמנות לברר שאלה שהציקה לי תמיד וטרם נמצא לה פתרון: אם אני אבא שגר בקיבוץ חצרים - אפשר להגיד שאני חצרן ילדים?

לשלושת הטורים האחרונים של מעוז קורן:
הקיבוצניק מתוודה: הפוביה העסיסית שלי
הקיבוצניק רוצה לפשוט את תחפושת הבורגני
שוב הקיבוצניקים מותקפים בתעמולת בחירות?