צילום: Shutterstock זהירות: ספוילר. אל תעצרו את נשימתכם בציפייה - בדוח הבא של מבקר המדינה, ככל הנראה לא יפורסם פרק מיוחד שיעסוק בהיערכות משפחת קורן הצעירה לפורים. בעקבות זאת, כך לפחות על פי הערכות המומחים, לא יורה גם היועץ המשפטי לממשלה למשטרה לפתוח בחקירה או בבדיקה נגד אב המשפחה, להלן אני, בחשד לגלגול הוצאות משק הבית על הקיבוץ. את משלוחי המנות המסורתיים בעבודה רכשתי בעצמי, והם אינם כוללים פירות מהפרדס שהושארו על הרמפה מאחורי חדר האוכל לטובת החברים.

עוד על פורים בקיבוצים:
משמר העמק: התחפושת עברה מהסבא רבא לנין
הקיבוצניק כתב מגילה - וניבא את העתיד
כל הסיפורים גם בסלולרי: הורידו את האפליקציה החדשה של mynet

יש שאף יאמרו שיכולתי לככב בתוכנית "יצאת צדיק" של חיים הכט: לא רק שלא שאלתי תחפושות לג'וניור ולאחיו הקטן ממחסן התחפושות במקלט, אלא אף קניתי אותן מבעוד מועד בכסף מלא. כמו כן, גם השנה לא ניסע בערב שישי למסיבת פורים הלוהטת בפאב הקיבוץ ולא נשתה גולדסטאר מהחבית על חשבון החברים.

בקיצור, התחזית שלי לקראת פורים היא: יהיה גשום (כרגיל) ומשעמם. אין ספק, החג שכנער בקיבוץ היה אחת מנקודות הציון הבולטות של כל שנה (אולי בצוותא עם בן דודו הסילבסטר), הפך בעיר לעוד תאריך רגיל וחסר משמעות על לוח השנה. החוויות המיניות הראשונות, השתייה המופרזת, הריקודים עד אור הבוקר - כל אלה עברו חלפו מן העולם לטובת חיי המשפחה הבורגניים והסיזיפיים. חג פורים חג פורים, חג גדול לילדים, אבל חג קטן למדי עבור המבוגרים. הבה נרעיש ברעשן? אל תגזימו, צריך לקום בבוקר לעבודה.

ג'וניור 2.0 חזר בשבוע שעבר נרעש מהגן וסיפר לי שהמלך אחשוורוש רצה שהמלכה דוושתי, כלשונו, תהיה יפה - והיא סירבה ולכן גורשה. למה שתסכים, חשבתי ביני לבין עצמי, כשיש לה להפעיל עוד שתי מכונות כביסה, לקפל ערימת בגדים, להכין ארוחת ערב לילדים, לעשות ספונג'ה בארמון, ובמקביל לפתח קריירה מוצלחת. אחרי כל זה למישהי יש זמן גם להיות יפה? ואחרי כל אלה, אחשוורוש הנבל בטח לא קונה לה אפילו שוקולד בטיסות. זה ממש לא מגיע לה...

אפילו התחפושות חדלו לרגש. ככה זה כנראה כשמתחפשים כל השנה: למבוגר אחראי, לאבא, לאחד שיודע מה עושים עם כסף, לאחד שיש לו כסף, ל"הנדימן" שמסוגל לתקן טוסטר מקולקל, למכונאי לעת מצוא, למבין במחשבים, לבעל דעות פוליטיות, למבין בפוליטיקה, לחובב טיולים, לחובב רכיבה על אופניים, למתלבש אופנתי, למבין באוכל, למבין ביין, לאזרח מן השורה. מסכה? יש לי כבר אחת קבועה על הפנים. קוראים לה מסכת הנורמליות והיא מסתירה היטב את כל מה שרציתי להיות. לפעמים אני תוהה, האם ניתן בכלל להסיר אותה?



תחפושת הבורגני שלי כוללת כבר פיצ'רים אין-ספור, שלל "אותות הצטיינות" המפארים את חזי בגאווה: דירה, מכונית, טוסטוס, חניה, שלט-רחוק למחסום של החניה, מדיח כלים, מכונת כביסה, מייבש כביסה, בר מים, סלון 2+3, רובוט לניקוי הרצפה, טלפונים ניידים, ועוד. אני מסוגל לנהל שיחה רצופה
של לפחות חצי שעה על מחזור משכנתה. אני יכול לכתוב טור מנומק של 500 מילה על גובה הארנונה המופרזת שאני משלם. אני יודע בעצמי, זה נורא.

ועם כל זה, כשאני נפגש מעת לעת עם חברים ותיקים אני מצליח לעטות את תחפושת הקיבוצניק שלי. מדהים ככל שיישמע, זה עדיין עובד. היא כל כך ישנה ובלויה, שאני כבר לא בטוח שהיא מתאימה לי, אבל הם אף פעם לא שמים לב וכנראה גם לא אכפת להם. חלקם גם מחופשים לקיבוצניקים בעצמם. אף על פי שבגדי העבודה מתפוררים, השפם האפיר וכובע הטמבל הלך כבר מזמן לאיבוד, תחפושת הקיבוצניק שלי עדיין משמחת אותי. אולי כי היא גורמת לי להרגיש שוב צעיר. אולי מפני שאני שוב מתרגש מפורים. אולי כי אני מרגיש בתוכה חי.

לשלושת הטורים האחרונים של מעוז קורן:
שוב הקיבוצניקים מותקפים בתעמולת בחירות?
הגעגועים למכונת הלחם בקיבוץ ולחלה מהגן
הסמל האולטימטיבי לילד מהקיבוץ לפאר ונהנתנות