מידע שהגיע לאוזניי, ואין זה חשוב כלל אם הוא אמיתי או "פייק ניוז", סיפר שנשללה קבלת משפחה מפני שההורים הצהירו שלא יחסנו את ילדיהם. מדוע אין חשיבות לשאלה אם המידע נכון או לא? מפני שאני רוצה לדון פה בתקפותם של קריטריונים בכלל.

פייק ניוז? צילום המחשה: שאטרסטוק

מה קובע אם נקבל מישהו לקיבוץ או לא? איזה מיון הוא לגיטימי ואיזה לא? גם אם תמחקו לי את סיפור החיסון כטריגר לדיון, אמצא תירוץ אחר לדון בנושא, ורעייתי טוענת שאני טוב מאוד בתירוצים.

שאלת החיסונים מסעירה את המדינה בחודשים האחרונים, בעיקר עקב התפרצות החצבת. לפי מה שקראתי בעיתונות, שתי האוכלוסיות העיקריות שבהן יש התנגדות לחיסונים הן זו החרדית וגם זו של הרוּחנים וחסידי ניו־אייג' למיניהם.

אלה נשענים על "בעזרת השם" ואלה על תאוריות קונספירציה פסבדו־מדעיות למיניהן. לפני שמתנפלים עליי - אין לי כל התנגדות לאף אחת מהקהילות הללו, אבל תהיה לי התנגדות קשה אם אחד מילדיהן יסכן את הנכדים שלי.

מכאן תבינו בקלות מה היתה החלטתי אילו הייתי בוועדת קליטה ומקרה כזה היה מגיע לשולחני, כשהמשפחה המועמדת מתמידה בסירובה.

וכעת נעשה קפיצה בזמן ונבחן את השאלה מכיוון אחר לגמרי. בשנת 1951 סולקו מהקיבוץ שלי כמה חברים, ונמנעה קבלתם של נוספים (אחת מהם בת 17 בלבד!), עקב מה שכונה הסטייה השמאלנית.

נזכיר בקיצור: בתוך מפ"ם של אז קמו משה סנה ומרדכי בנטוב, והנהיגו את ההתנגדות להנהגה המסורתית של מפ"ם (חזן ויערי) בנימוק שאין היא שמאלית במידה מספקת, ואין היא תומכת בברית המועצות של סטאלין. בנטוב חזר למוטב, אך סנה נשאר מוקצה.

הוויכוח הזה חצה קיבוצים רבים. אחד מהם (הראל) פורק, ושניים בהם, בהם זיקים, כמעט פורקו. ההנהגה שלחה נציגים לקיבוצים לשכנעם להקיא מתוכם את השמאלנים, וכך אכן היה. תרופות נגד הקאה לא סיפקה ההנהגה, אף על פי ששר הבריאות היה אף הוא ממפ"ם (ישראל ברזילי, משפחתי קרויה על שמו).

פרשה זו נשארה כפצע פתוח בקיבוצים רבים, וגם אצלנו עד היום אין מתלהבים לדבר עליה. היא מובאת כאן כדי להדגים שלפני שישים שנה היתה דעה פוליטית נימוק הולם בהחלט לאי־קבלת אדם לחברות, ואפילו להוצאתו, אם הוא כבר חבר.

אגב, אין צורך ללכת רחוק כל כך. אני זוכר שאפילו בשנות השמונים המלצתי לא לקבל בחורה צעירה לחברות, ואחד הנימוקים היה דעותיה הפוליטיות (המסכנה גדלה בבית של ליכודניקים, לא עלינו).

אפשר לומר שהקולקטיביות הרעיונית של אז, שראתה במי שחושב אחרת סכנה אמיתית למרקם החברתי וליכולתו של הקיבוץ להגשים את מטרותיו, מוחלפת כיום בקולקטיביות החיסונית, זו הרואה סכנה בהכנסת ילדים לא מחוסנים למערכת.

ההבדל ביניהן הוא כמובן שזו של החיסון נראית לנו נכונה ומוצדקת, ואילו זו הפוליטית - כאחת שעבר זמנה. לא שאנו מקבלים או לא מקבלים ליכודניקים; אנו כבר לא שואלים כלל את השאלות הללו.

האם הדרישה לחסן את הילדים, או לגדל אותם בתוך מערכת החינוך הקיבוצית, או דרישה אחרת מהנקלט - היא פטרנליסטית? לא. הפטרנליזם אומר לפרט: אנחנו יודעים טוב ממך מה טוב עבורך בנושא מסוים (למשל חגירת חגורת בטיחות ברכב או חובת ביטוח), ולכן נחייב אותך לעשות זאת.

הקיבוץ אינו אומר זאת. הוא רק אומר "זאת הדרישה שלי, טייק איט אור ליב איט". הוא לא קובע מה טוב לך, הפרט, אלא רק מה טוב לו, לקיבוץ.

בעבר הרחוק נתקבלו חברים לקיבוץ ללא שום בדיקה ממשית, לעיתים אפילו "אן בלוק", כגרעין שלם. תקופה זו חלפה מן העולם, וכיום נראה לנו לגמרי לגיטימי לא לקבל לחברות אדם שחברותו עלולה להיות בעתיד לנטל על הקיבוץ עקב יכולת התפרנסות נמוכה, בעיות משפחתיות או אפילו היותו עם צרכים מיוחדים, כפי שראינו לאחרונה.

שינוי זה אינו רק אידיאולוגי אלא גם פונקציה של יחסי ביקוש והצֵּעַ. אני מכיר קיבוץ שהיה כה נואש לקליטה, עד שהוריד במודע את רף הקבלה עד לרמה שסיכנה את קיומו. מנגד, קיבוצים שיש כלפיהם ביקוש רב, וכיום יש רבים כאלה, יכולים להיות בררניים יותר.

מכל מקום, סירוב לחסן ילדים הוא קו אדום בעיניי, ואיני רואה שום נימוק פילוסופי, אידיאולוגי או כלכלי שישכנע קיבוץ לקלוט סרבנים כאלה. ומה אם משפחה שהיא כבר חברה בקיבוץ מסרבת? אולי זה יהיה הנושא לטור הבא.