אתמול קפצתי אלייך לבדיקת עיניים שגרתית. כרגיל, הושבת אותי על הכיסא ההוא, שמת את המשקף המודד על עיניי, בדקת את מה שבדקת, והכל בסבלנות, בדייקנות ובשקט המיוחד שלך. אחר כך יצאנו לשולחן הקבלה והצעת קפה. איך אפשר שלא להסכים לקפה כזה כמו שרק את עושה, עם הרבה הל ומעט סוכר.

 לא אבי גבאי אשם בתבוסתנו. אנחנו כולנו אשמים ששתקנו. | צילום: עמית שאבי
הידידות הזאת שצמחה בין שנינו אינה מובנת מאליה, אפילו לי. את, עם התואר השני באופטומטריה, בשלהי השלמת הדוקטורט, מומחית ששמה יוצא לפניה. את מעולם קרוב כל כך ועם זאת כה רחוק; ואני, רחוק כל כך מתואר כלשהו.


במשך השנים כבר שמעתי ממך על דרכך המיוחדת. שמעתי איך אביך לא ראה בעין יפה את רצונך להחליפו בניהול העסק המשפחתי שלכם; איך שלח אותך ללמוד בירושלים; איך גרת בחדר שכור (משום שלא הסכימו לקבלך למעונת הסטודנטים); איך נסעת בשלושה אוטובוסים עם כלי הפלסטיק ובהם המאכלים של אימך; איך עלית ברגל בדרך הכורכר המאובקת; איך תרגמת מילה למילה עד ששפתנו הפכה לשפתך; ואיך, למרות הכל, את היכן שאת, ומי שמכיר את ידייך ואת תבונתך חוזר שוב ושוב לבדיקה כזאת או אחרת. רק אלייך.


ישבנו אל שולחן הקבלה. הפעם שתקנו הרבה. לבסוף לא יכולתי להתאפק ושאלתי אותך איך אתם יכולים לשתוק על עוולת הבחירות האחרונה שנתנה למישהו לגיטימציה קודם כל להחרים את עצם קיומכם ואחר כך להחדיר מצלמות לקלפיות שלכם.


את שתקת רגע ארוך, ואז סיפרת לי בשקט שלך. "כל אותו יום טלפנתי וטלפנתי, קראתי לאימי, לאחיותיי, לבני משפחתי, לכל מי שהכרתי - שלא יעשו את השטות הזאת, וישבו בבית בלי להצביע. אמרתי להם שאני אולי הצבעתי מרצ, אבל זה לא מחייב אותם לכלום. שיצביעו אפילו ביבי, העיקר שיצביעו, שיראו שהם קיימים, שאכפת להם, שגם הם בני אדם ובעלי זכויות. אבל הם סירבו, אמרו שאנחנו זה לא הם, ושהבחירות הן לא שלנו בכלל".


הקפה הלך והתקרר. את הצצת בי כאילו רצית לשאול משהו, אבל אז חייכת ולגמת מהמר שלך. מישהו נכנס לחנות, ואני קמתי, נפרדתי ויצאתי. ידעתי מה רצית לשאול אותי. ידעתי שלא בגלל היחסים שלנו שתקת. ידעתי שבשקט הזה נרמזים רמזים. ידעתי ששאלתי היתה צריכה להיות מופנית דווקא לעצמי, כי דווקא אני הוא זה ששתק.


רותם סלע, בציוץ רגעי, הגישה לנו נר קטן שהוא בעצם לפיד גדול, ואנחנו סירבנו לאחוז בו. לא אבי גבאי אשם בתבוסתנו. אנחנו כולנו אשמים ששתקנו. וכאשר נאכל מרור כפול ומכופל, לא רק בליל הסדר, צריכים אנו לזכור זאת. שתיקתנו, והפחד מכך שיכנו אותנו בכינויי גנאי על הלפיד ההוא שלא השכלנו להרים אל מול העוול שעשו לך הבחירות האלו, עוד יגרמו לנו נזקים קשים. כשכבר הרחקתי ממך, חשבתי שסוף־סוף התחברנו, וכמה חבל שבדרך הזאת.