להמשיך לחפש. מאילו בייטים באמת עשוי הקובץ הזה הקרוי קיבוץ? | צילום המחשה: שאטרסטוק

אני מקליד עכשיו את הטור על המחשב, בתוכנת Word. הסמל, האייקון של וורד על מסך הבית במחשב שלי, וגם בשלכם, הוא W על רקע כחול־לבן. אני מסיט את מבטי ורואה קיר וחלון, ומאחוריו עץ ושמים. האם ייתכן של־W של הוורד, לעץ ולשמיים יש אותו סטטוס של קיום ושל מציאות (אותו מעמד אונטולוגי, בלשון הפילוסופים)? ה־W הוא אייקון, אבל העץ והשמיים קיימים באמת, לא?


אז דונלד הופמן, פרופסור באוניברסיטת קליפורניה (ראו למשל הרצאה שלו ב"טד" מ־2015) חושב שלעץ ול־W אותו סטטוס, והוא לא לבד. פעם חשבנו שהארץ שטוחה (יש תנועה הזויה בארצות הברית שטוענת כך גם כיום; בעידן של טראמפ הכל אפשרי), ועד קופרניקוס חשבנו גם שהארץ היא מרכז היקום. כולנו משוכנעים שחומר מוצק הוא מלא ומוצק, עד שבאה הפיזיקה והסבירה לנו ש־99.99% מהחומר המוצק הזה הוא חלל ריק, זה שבין גרעין האטום לאלקטרונים שסביבו.


נו, בסדר. זה לא חדש לנו שמה שאנו תופסים אינסטיקטיבית אינו המציאות באמת. התמונות נוצרות במוח, לא בעין. הראייה שלנו התפתחה באופן אבולוציוני, היא לא חייבת להיות מדויקת ו"אמיתית" מספיק שתיתן לנו מידע כזה שיסייע לנו לשרוד בעולם, שתקדם את כשירותנו. יצורים בעלי כשירות ויכולת הישרדות ינצחו בדרך כלל את אלה המתאמצים לתפוס את המציאות כהווייתה (זו אזהרה לפילוסופים ולפיזיקאים, וגם לשמאלנים).


למעשה, אומר הופמן, מה שאנו תופסים - מקביל לממשק המחשב. אנו תופסים אייקונים. כל אייקון מסתיר מאחוריו קובץ, או תוכנה שלמה (למשל את ההרכב הכימי, את אופן הצמיחה, את טעם הפרי ואת שאר התכונות של העץ שבחלוני). ניסיון ללמוד את כל אלה יגרום לפרי להירקב לפני שנקטוף אותו, ממש כשם שאם ננסה ללמוד ולהבין כל בייט בוורד - לעולם לא נגיע לכתיבה ממש.


המרחב הוא הממשק של המחשב, העצמים בו הם לא יותר מאייקונים, הוא אומר. אז מה באמת קיים? מהי המציאות ה"אמיתית"? אין לו תשובה בינתיים. למעשה אנו מדברים בשפת היום־יום עם אין־ספור אייקונים. "ביבי" למשל הוא אייקון, מושג שמאחוריו תוכנה שלמה. כך גם סמוטריץ' (האייקון הכי מסוכן בסביבה). ומצד שני, גם זנדברג, גרוסמן או דנה אינטרנשיונל.

כולם מסמלים הרבה יותר מהשם בלבד. גם המושגים שמאל, ימין, מתנחל או עוטף עזה הם כאלה. וכן, גם קיבוץ (הינה, הגעתי. אפשר לשבת ולהירגע).
מה מסתתר מאחורי האייקון "קיבוץ"? תלוי כמובן את מי ומתי שואלים, אבל הוא מורכב מאין־סוף פרטים, מבייטים של זיכרונות, אצל כולנו. זו יכולה להיות חצר הגרוטאות, עבודה על טרקטור בלילה, פשטידת גבינה בחדר האוכל, סדר פסח, בריכת שחייה בקיץ או תורנות שמירה. כולם בייטים, אטומים בחומר הקרוי קיבוץ.


פה ודאי תגידו: נכון, אבל החצר, הבריכה והפשטידה הם אמיתיים; מישהו יצר אותם. מה שלא אמיתי הוא רק האייקון - הקיבוץ, שהוא כמו ה־W על המסך שלי.


המנחה של "טד" שאל בשלב הזה את הופמן: אתה לא מעתיק קצת מברקלי? תזכורת: ברקלי היה בישוף אנגלי במאה ה־17, אמפיריציסט קלסי שטען שאיננו יכולים להיות בטוחים בשום דבר פרט למה שחושינו תופסים.

מה שקיים - קיים רק בכוח תפיסתנו, ואי אפשר להוכיח את ההפך, שיש לו קיום עצמאי (אדרבה, נסו). עלתה כמובן השאלה: ועץ שנופל באמצע יער העד, במקום שאין נפש חיה שתתפוס את האירוע - האם הוא קיים? זה קרה? כדי לצאת מהמְצר ברקלי נזקק לאלוהים: הוא הישות התופסת את כל מה שיש ביקום, המעניקה קיום גם למה שאנשים אינם רואים או מבינים (אם כי נראה שאייקון בריטי כמו הברקזיט אפילו ההוא מלמעלה לא יוכל לתפוס). אתאיסט חכם ענה לברקלי שאלוהים הוא הדבר החשוב ביותר שקיים מבין הדברים שאינם קיימים.


ואנו, חילונים שכמונו, במה נאחז? גם הופמן אינו עונה על השאלה מי יצר את כל ה"בייטים" המרכיבים את המציאות, מיהו "המתכנת" של היקום. הוא טוען שיש צורך בהמשך החיפוש. אז נבקש ממנו: כשתהיה לך תשובה, תסביר לנו בבקשה גם מה זה קיבוץ. אנו יודעים בערך מי יצר אותו ומתי, אבל נשמח להסבר איך האייקון הזה שינה צורה וזהות ב־110 השנים מאז שנוצר, ומאילו בייטים באמת עשוי היום הקובץ המוזר הזה.