כולנו משקרים. הטסטוסטרון עולה, מה שגורם למוחנו לספק אישור למעשינו צילום המחשה: שאטרסטוק

שיא עונת הבחירות הוא כידוע גם שיא עונת השקרים והלכלוכים, אז שאלתי את עצמי, ואני שואל גם אתכם, שאלה קלה: מתי שיקרת לאחרונה? השאלה קלה, מפני שגם התשובה עליה קלה: סטטיסטית - היום (אלא אם כן אתם קוראים את הטור הזה מייד לאחר שטיפת הפנים בבוקר). ומתי לפני כן? כנראה אתמול.


הינה כמה אמיתות על שקרים: א. כולנו משקרים. ב. והרבה (ממוצע של יותר מפעם ביום, כי גם מילות נימוס או מחמאות הן בחלקן שקר). ג. לא רק בני אדם משקרים. גם חיות ואפילו צמחים - הונאות, מלכודות, הסוואות ועוד. ד. השקר הוא כלי חיוני להישרדות; הוא פיתוח אבולוציוני בסיסי. ה. אנשים עם ביטחון עצמי רב, למשל מנהלים ופוליטיקאים, משקרים יותר. ו. גם ילדים משקרים, לעיתים מגיל שנה, ובקביעות מגיל ארבע. יש עוד ברשימה, אבל נעצור פה.


הלהיט התורן בדיון המרתק הזה הוא ספרו של העיתונאי הקנדי איאן לסלי "שקרנים מלידה". אביא ממנו שני נושאים, ואולי גם נגיע לקיבוץ.
ויקטוריה טלוור, מאוניברסיטת מק'גיל שבקנדה, ערכה ניסוי כדי לבדוק אם, כמה וממתי ילדים משקרים. היא עמדה מאחורי ילד וביקשה שינחש לפי הצליל איזה צעצוע היא מחזיקה ביד. בתחילה זה היה קל (אמבולנס למשל), אבל אחר כך החזיקה בובה והשמיעה מנגינה מכרטיס ברכה מנגן. בשלב זה היא עזבה את החדר בתירוץ כלשהו והשביעה את הילד שלא יציץ עד שתחזור. מתברר שאף ילד לא עמד בפיתוי - כולם הציצו מתישהו וענו נכון כשהיא חזרה. לשאלה "האם הצצת?" הודו רוב הילדים בני השלוש שכן, אבל רוב בני השש המשיכו בשקר ולא הודו.


פסיכולוגים התפתחותיים מסבירים שהיכולת לשקר קשורה בהבנה שיש מולנו אנשים אחרים, שחושבים אחרת מאיתנו ואינם שותפים למחשבות שלנו. שקרן טוב הוא גם קורא מחשבות טוב. אם אני מנחש מה ישאלו אותי, אדע להכין מראש תשובה שתשחק לטובתי. זה קשור גם ביצירתיות כמובן.
וכעת לחלק המעניין באמת. אותה טלוור הגיעה במסעה לחקר השקר לשני בתי ספר סמוכים במדינה אפריקאית. באחד מהם נהגו כללי התנהגות נוקשים, אבל הגיוניים, כולל עונשים "סבירים". השני היה קשוח יותר, עם קוד התנהגות נוקשה, כולל עונשים גופניים והשפלות פומביות. היא ערכה את הניסוי שתואר למעלה בשניהם והשוותה את כמות השקרים ואת עומקם.

ניחשתם נכון? בבית הספר השני, הקשוח יותר, הילדים שיקרו הרבה יותר, ובמיומנות רבה. זאת מפני שהם מתורגלים יותר בשקר, כי להיתפס שם פירושו עונש קשה. הינה עוד הוכחה לכך שהחמרת ענישה לא תמיד מועילה. היא לא מגדלת אנשים טובים יותר אלא שקרנים מיומנים יותר. אה, ולא רק אצל ילדים.


המחשבה נודדת כעת לקיבוץ. מה המצב אצלנו? בנוגע לשמוצניקים זה קל. "השומר הוא איש אמת ועומד על משמרה" - זה הדיבר הראשון. אבל יש גם תק"מניקים לשעבר, חניכי הנוע"ל או המחנות העולים. מה באשר להם? עכשיו אתם כמובן כועסים. זה בסדר, פרובוקציה היא גירוי טוב. יש משקל לטענה שבקיבוץ קשה יותר לשקר, הן משום שכולם מכירים אותך, והן משום שתצטרך לחיות עוד שנים עם אלה ששיקרת להם ונתפסת. מצד שני, כמו עם ילדי בית הספר הקשוח, אולי זה עושה אותנו דווקא שקרנים מיומנים יותר, כדי שלא ניתפס? הרי חבר, ובייחוד בעל תפקיד, אם יוצא לו שם של לא אמין - הלך עליו ועל שמו הטוב.


עוד טענה שמעלה לסלי: לאנשים בעמדות כוח וניהול קל יותר לשקר, והם משתמשים בזה יותר. פה עולה שאלת הביצה והתרנגולת: האם הם הגיעו לעמדת כוח כי הם שקרנים טובים, או שהם משקרים כי הם יכולים, כי יש להם הכוח לזה? בדקתי טענה זו באשר לעצמי, כשהייתי בעמדה כזו, והגעתי כמובן למסקנה שהוא טועה, מאוד. לסלי ישיב כמובן שגם הבדיקה שלי היא הונאה, עצמית הפעם.


גוגל הכל־יכול מצא הסבר ביולוגי־הורמונלי לתופעה זו: כאשר משקרים, יש עליה ברמת הטסטוסטרון (ההורמון הגברי, הנשים נגועות פחות), מה שגורם למוחנו לספק אישור למעשינו. אצל אנשים חזקים ההורמון הזה משדר אישור לפעולה, בהתעלמות משיקולי מוסר או מרגשות פחד. לכן הם גם קרויים "זכרי אלפא". יש כמובן גם "נקבות אלפא", אבל שם ההסבר מסתורי יותר, כמו כל דבר הקשור לנשים. אנשים כאלה סובלים פחות מהלחץ ומהמתח שאמירת שקר גוררת אצל הרוב, ולכן קל להם יותר. כנראה לא לשווא רק בראש מפלגה אחת עומדת כיום אישה. ועכשיו צאו לבחור. בפוליטיקאים.