אני מודה שאני ישן טוב בלילות למרות חקיקת חוק הלאום וגם חרף ההפגנות וההצהרות נגדו. ליבי ליבי עם אלה שלפתע גילו את מגילת העצמאות ואת כל מכמניה. עבר זמן רב שהמגילה לא נכללה בטיעונים השונים על הגדרתה של מדינת ישראל כמדינה יהודית או מדינת הלאום היהודי.

מוזמנים להצטרף על פי החלטה שלהם. דרוזים מפגינים נגד חוק הלאום, צילום: יובל חן

כל הערבים וכמובן הדרוזים והבדואים הם אזרחים במדינת ישראל. מבחינה זו ישראל היא מדינת כל אזרחיה.

נכון הוא שבדרישה לשוויון מלא בין האזרחים היהודים ולבין האחרים לא מקפידים לציין שאזרחות אינה רק זכויות לא פחות מכך הן החובות. אזרח הוא מי שמקיים את כל החובות וזוכה לכל הזכויות. שאלת הזכויות הלאומיות מחייבת דיון נוסף.

נכון הוא שמדינת ישראל היא מדינת הלאום של העם היהודי. יחד עם זאת אי אפשר להתעלם מרצונם של אזרחים אחרים לקבל זכויות לאומיות שלהם. שוב הדרישה להגדרה לאומית היא לגיטימית ובלבד שבצמוד לזכויות אלה יש גם חובות.

ישראל יכולה להתקיים כבית לאומי לעם היהודי גם אם חיים בתוכה אזרחים בעלי זיקה לאומית אחרת. אם להתייחס לסמלים הרי שלבעלי הזהות הלאומית האחרת, ערבית למשל, אפשר שהם ימציאו לעצמם המנון וכן יעצבו דגל משלהם. החינוך מוכר כבר היום כמערכת נפרדת, אבל גם כל השאר כמו ימי חג או שפה יכולים להיות סמלים נפרדים של כל לאום

מבחינה זו ישראל אינה מדינה של כל לאומיה אלא מדינה יהודית בה מתקיימים גם לאומים אחרים.

מדינת ישראל לא צריכה להתנהג כפטרון. את ההגדרה העצמית הלאומית יכולים כל מי שרוצה בכך כמו הערבים או הדרוזים להשיג בעצמם. אין סיבה שאזרחים אלה ידרשו הכרה של מדינת ישראל בזכויות הלאומיות שלהם. ההכרה היא הכרה עצמית ולא זו הניתנת על ידי מדינת ישראל.

חיים משותפים מציפים את שאלת השאלות והיא ההכרה ההדדית או היכולת לקיים חיים משותפים ללא ניסיון לפגוע האחד בשני. מקור המחלוקת הוא כמו בכל העולם ובכל הזמנים מחלוקת טריטוריאלית.

היום השטח כולו שייך למדינה היהודית המקיימת תהליך של המשך התיישבות היהודים בה. הערבים והדרוזים הם בעלי הקרקעי עליה עומדים יישוביהם ואין להם זכויות באדמה נוספת.

השטח עליו עומדת מדינת ישראל היהודית הוא תוצאה של ההגדרה הבינלאומית טרם שנת 1948 ומה שהושג במלחמות שנכפו על מדינת ישראל מאז. הערבים יכולים לשמור על זיקה אל שטחי יהודה ושומרון או זיקה אל מי שהם מגדירים הלאום הפלסטיני, אבל ללא ניסיון לפגוע בזכויות של היהודים במדינתם.

מה שנאמר עד כה פירושו שמדובר בהפרדה לא רק בין ישראל לפלסטין, אלא גם בתוך ישראל עצמה. ההפרדה יכולה להיות מבורכת באם ישמרו הכללים לחיים משותפים.

ההפרדה אין פירושה שלא ניתן לבקש קבלה של ערבים או דרוזים וגם בדואים להיות חלק מהלאום היהודי. מדינת ישראל צריכה להיות פתוחה לקבלת אחרים להיות חלק מהלאום היהודי. תהליך זה צריך להיות מבוסס על החלטה של אזרחים לבקש להיות חלק מהלאום היהודי.

הטענה שחוק הלאום מדיר אזרחים כמו הדרוזים מבוססת על ההנחה שהיהודים הם שצריכים ליזום קבלת הדרוזים למסגרת הלאום שלהם. כאמור צריך לבטל לחלוטין את הפטרונות היהודית.

הדרוזים מוזמנים להצטרף על פי החלטה שלהם ולא כתוצאה מהכללתם בחוק הלאום. הם צריכים לבקש, מדינת ישראל צריכה לקבל אותם. גם הדרוזים, צריך לזכור, אינם מקשה אחת.

יש הרוצים בהשתייכות למדינת ישראל ויש, הרוב, הרוצה לשמור על זיקתו לסוריה. אלה וגם אלה הם אזרחי מדינת ישראל וזכאים וגם מחויבים לה. יש מקום לקוות כי הבדואים ירצו אף הם להתקבל להיות חלק מהלאום היהודי. תהליך כזה יכול להוציא את העוקץ מהמתחים הקיימים היום בין מדינת ישראל והבדואים.

בין ישראל ופלסטין קיים קיר שקשה להמעיט בערכו. שלום כאמור יכול להתקיים רק כאשר יש הכרה הדדית האחד בשני. ההנהגה הפלסטינית מבקשת שליטה בכל השטח שממערב לירדן.

ביטול המדינה היהודית והתפשטות של המדינה הפלסטינית על כל השטח. יש טענות רבות של ערבים וגם יהודים על הכיבוש שמקיימת ישראל בשטחים הפלסטינים. הכיבוש הזה לכאורה אינו נובע מכוונת ישראל לכבוש את כל השטח עד לירדן.

גם שקיימים ישובים יהודים בשטח זה אין למדינת ישראל שום כוונה לכבוש אותו. הכיבוש היהודי בשונה מכיבוש שקיים במקומו אחרים בעולם הוא פועל יוצא של התוקפנות הערבית והניסיון להשיג מטרתם לכיבוש ארץ ישראל כולה.

שום כיבוש לא יכול להיות נקי מכל חריגה הומאנית. במידה רבה קיים קשר בין פעולה לתגובה. טוב שישראל מקיימת משטר של חקירות והטלת עונשים על מי שאחראי לחריגות אבל המדינה אינה זו שמנסה לסלק את הערבים או לכבוש את שטחי יהודה ושומרון.

היה טוב ונכון אילו היהודים היו מתאחדים תחת הדגל של הזהות הלאומית היהודית. בפועל, יש יהודים שאינם מזדהים עם מדינת ישראל ואף פועלים נגדה.

המחלה היהודית שליוותה את היהודים בכל ההיסטוריה שלהם היא התלישות. הנטייה להישען על ממשלים ומדינות בחסותן חיו היהודים, הביאה לאסונות הגדולים ביותר של העם היהודי.

יש טענה שהיהודים מאז ומעולם היו חסרים היסטוריה משלהם תמיד היו תלויים באחרים. הציונות ניסתה ומנסה לשבור משוואה זו. האם תצליח? קשה היום לתת תשובה ודאית לשאלה זו.