בשטף המלל שמילא את ערוצי התקשורת לאחר המטח האחרון של כ־500 רקטות ופצצות שנחתו על אשקלון ומערב הנגב, בלטו המונחים סְפָר ופריפריה, ויצא זעמם של רבים על דבריו של השר צחי הנגבי. הפעם אני מבקש לעסוק במונחים הללו כדי להצדיק מעט, דווקא כתושב "העוטף", את הנגבי, ואגב כך לסבך אתכם עם מעט פילוסופיה אנליטית.

המשאבים לעולם אינם מספיקים. צילום המחשה: שאטרסטוק

למילה "סְפָר" יש כנראה שני מקורות (ותודה לעורך הלשון שלנו על ההפניות): בארמית פירושה "חוף". החוף היה קצה הטווח של מי שמסתכל מערבה מארם דמשק (במשקפת איראנית מתוצרת רוסית).

אבל יש לה גם מקור באכדית עתיקה - המילה סוּפוּרוּ, שמשמעותה קיר או גדר, כלומר משהו שתוחם, שמפריד.

"פריפריה" באה מיוונית, ויש לה כמה משמעויות קרובות: היקף המעגל, הקו החוסם צורה הנדסית כלשהי, וגם סביבה.

בשימוש הרוֹוח בעברית של היום, אנו משתמשים ב"סְפָר" כדי לציין אזורים הקרובים לגבול, בהיקף הגיאוגרפי של המדינה, וב"פריפריה" כדי לציין כל דבר שהוא לא במרכז, ולכן יש גם פריפריה חברתית, תרבותית וכולי. כשמירי רגב מדברת על פריפריה היא מתכוונת דווקא לשכונת התקווה ולקטמונים, לא לרביבים או למשמר העמק.

וילארד קווין היה פילוסוף אמריקאי, מהאסכולה האנליטית, והוא מאבות הפוסטמודרניזם מצידו המערבי של האטלנטי. אחת מקביעותיו החשובות היא שמונחים לשוניים שבהם אנו משתמשים אינם מצביעים באופן קבוע ואחיד על אובייקטים במציאות שמחוץ לשפה.

לדבריו, ניתן לתאר אותה מציאות בדרכים שונות, וכל מבע לשוני תלוי בדרך שבה הוא מתפקד במערכת הרחבה יותר. קווין טען שגם משפטים אנליטיים (מנתחים, כאלה שמובנם כלול בעצם הגדרתם) מבוססים על ידע קודם, בניגוד למה שהסביר קאנט.

למשל, הבנת המבע "כל כלב הוא בעל חיים" תלויה בהבנת מהו כלב ומהו בעל חיים. ללא ידיעת שניהם - לא נבין את האמירה (אבל זה לא תקף באשר לחתולים. לעולם לא נבין מהם, וזאת חוות דעת מפי חולה על יוטיוב חתולים).

לדעת קווין, יש מובן גם למשפטים הכוללים שמות עצם ריקים, כאלה שאינם מציינים דברים אמיתיים בעולם, כגון פגסוס, חד־קרן או שטן (גם אלוהים?). המשפט "פגסוס הוא סוס מיתולוגי בעל כנפיים" הוא נכון אפילו אם אין פגסוס במציאות.

כך גם הביטוי "בעזרת השם" הוא משמעותי, כל עוד יש מי שמאמין באותה ישות, ויש רבים כאלה. כל שם עצם מתייחס למשהו, במובן הלשוני, גם אם אין לו משמעות בתחום אחר, במציאות הפיזיקלית למשל. לכן למושג "קיבוץ" תמיד תהיה משמעות, גם אם לדעת האדוקים שבנו הוא כבר אינו קיים ממש.

אז ל"סְפָר" יש משמעות פסיכולוגית ולשונית אמיתית; ופריפריה תרבותית, חברתית או תעסוקתית היא מטפורה לגיטימית, ואין זה משנה אם זו מירי רגב המשתמשת בה או מוקי צור. למה? כי כולנו מבינים לְמה הכוונה. ועוטף עזה, האם הוא סְפָר או פריפריה? גם וגם? תלוי כאמור מאיזה כיוון נתבונן בזה.

בטקס העלייה על הקרקע של הקיבוץ שלי, באוגוסט 1949, היתה תלויה מעל במת הכבוד כרזה: "מגן לעם, למולדת ולמעמד" (השלישי כבר רלוונטי פחות, מאז שהופרטה החברוּת בהסתדרות גם אצלנו), והוריי התכוונו לכך בכל ליבם.

אני לא מרגיש את עצמי למשל "פריפרי תרבותי", גם כשתיאטרון באר שבע ביטל הצגה אצלנו יומיים לאחר שנרגעו העניינים. במדינות רבות היו אזורי הכפר באופן מסורתי נחשלים יותר, והם כך עד היום, אבל בישראל - הדימוי העצמי של הקיבוצים כולם, וגם של רוב האוכלוסייה באשר לקיבוצים, ממש לא החשיב אותם כפריפריה חברתית או תרבותית. להפך, הם חלק מהאליטה, אף על פי שרובם המכריע נמצא בסְפָר הגיאוגרפי והביטחוני.

ומה באשר לצחי הנגבי? הוא התבטא כזכור שפגיעת טיל בתל אביב אינה משולה לפגיעה ביישוב כפרי בעוטף, או אפילו בשׂדרות. הוא צודק במידה רבה, אם נבחן את מידת הנזק הכלכלי או את הסיכוי לנפגעים בנפש. אין זה אומר שאדם בשדרות נחשב פחות, ממש לא, והנגבי גם לא התכוון לכך.

המדינה חייבת להגן על תושבי הסְפָר (ועל תושבי הפריפריה, בכל מובן שלה), אבל היא עושה - ותעשה גם בעתיד - סדרי עדיפות, מפני שהמשאבים לעולם אינם מספיקים להכל. חיי אדם יחיד בנחל עוז שקולים לחיי אדם בתל אביב, אבל נזקו של טיל - לא.