השאלה המעניינת ביותר בעקבות ההמלצות שהגישה המשטרה בתיקים שמתנהלים נגד ראש הממשלה בנימין נתניהו (בחשד לשוחד ולהפרת אמונים) היא דווקא לגבי הטקטיקה הננקטת במסגרת מהלכי ההגנה.

חייבים שינוי מכריע באג'נדה של כולנו. נתניהו במליאת הכנסת, צילום: מוטי קמחי

לפיה, אין מסתפקים רק בסלוגן המושמע מפיו של נתניהו חדשות לבקרים 'לא יהיה כלום כי אין כלום', אלא גם באימוץ קו ההגנה הבא לידי ביטוי באמירה שהתשובה לכל האשמות הללו לא תהיה בהכרח במערכת המשפטית או המשטרתית ה"קלוקלת" - הנגועה בדעות מוקדמות - אלא אך ורק בקלפי באמצעות פתקי הבוחרים.

החיבור נעשה זה תקופה ארוכה על ידי שורה של חסידים (לרבות פוליטיקאים בכירים), הנוהים בעיוורון אחרי המנהיג – בין אם על רקע התמיכה במדיניות או בהתנהלות הפוליטית של נתניהו כראש הממשלה, או בעקבות התדמית שהצליח להשריש אצל רבים בתנועתו, לאחר שצלחה דרכו לנטרל כל מועמד אלטרנטיבי בתנועתו על ידי הטבעת המחשבה שרק הצלחתו היא הצלחתם.

המצג שאם הוא יפול, יפלו גם הם כקוביות הדומינו לתהום האופוזיציה המשמימה - הינו חיבור מסוכן ביותר המערער מהמסד עד הטפחות את כל היסודות שעליהם נבנתה והתפתחה הדמוקרטיה העדינה במדינה בעשורים הראשונים לקיומה.

ההתקפה הבוטה של ראש הממשלה, הפוליטיקאי והמדינאי הבכיר ביותר במסגרת המערכת השלטונית האקזקוטיבית במדינה (להוציא את הנשיא כבעל התפקיד הייצוגי) כלפי הרשות החוקרת ובעקבותיה, עוד מעט, גם כלפי הרשות המשפטית – מעלה חשש כבד להתפרקותם של כל הערכים הדמוקרטיים.

או במילים אחרות: ההתנהלות המתבצעת הנה בעיניי בחזקת "תמות נפשי עם פלישתים". ואולם, בעוד שבמקור נעשה המעשה כפעולה הרואית אחרונה על ידי שמשון - מנהיג העם בתקופתו - שנלכד בידי אויביו, נעקרו שתי עיניו ובהיותו כבול בידיו לעמודים מוטט את המבנה עליהם, הרי במקרה שלפנינו מוביל המנהיג לעת הזאת, לדאבוננו, בזרוע נטויה - למיטוט הדמוקרטיה עלינו.

הפליאה והתמיהה הגדולה ביותר כיום היא הכיצד חבריו ושותפיו לקואליציה אינם אומרים לו: "טול קרה מבין עינך", ולכל הפחות צא לנבצרות במהלך הניסיון להתנקות מהאשמות. עדיין מהדהדות ומצטלצלות מילותיו כיו"ר האופוזיציה כלפי אהוד אולמרט לפני כעשור: אין לך מנדט להנהיג את המדינה במצב כזה.