"ילדה קטנה, יחידה ותמה עמדה ושאלה: למה? וכל התותחים, וכל החיילים, וכל הגדולים וכל החכמים עמדו חיוורי פנים ולא מצאו תשובה".

שלום לך, אדוני ראש הממשלה. מצורף מכתב שהבת שלי כתבה לך במסגרת לימודיה בבית הספר. הם היו צריכים לכתוב מכתב לראש הממשלה, אז היא כתבה.

אולי השם שלה מצלצל לך קצת מוכר - חפץ, קיבוץ נירים. כן, לפני שנים רבות, כשעוד היית צעיר ואמיץ, עברת עם סבא שלה את הגבול בכל מיני מבצעים שאת חלקם עדיין אסור להזכיר. הסיסמה שלכם היתה "המעז מנצח". מאז אתה לא מעז, ואנחנו רק מפסידים.

אוֹרי ובר חפץ. תסביר לה למה אתה מוכן לקבל את השרפות

אם יש דבר אחד שבגללו לא אסלח לך, זו ההתעלמות. אתה החלטת שאתה לא ראש הממשלה של כולנו. עשר שנים, אין־ספור טילים, שרפות, שתי מלחמות והרבה־הרבה סבבים, פצועים והרוגים. ואתה לא באת. אפילו לא דיברת איתנו. לרגע לא חשבת לעצור ולהסביר למה. לא כשהיינו מול הבית שלך; לא כשנהרגו ונפצעו כאן חברים (אפילו לטרוח להתקשר היה יותר מדי מבחינתך); לא אחרי שילדינו נאלצו לעזוב לחודשיים את הבית ולהתפנות מהקיבוץ; לא אחרי כל השדות השרופים. פשוט התפוגגת, והתשובה היתה פעם אחר פעם, "אתם בכל מקרה לא מצביעים לו, אז למה שיבוא רק לקבל ביקורת?"

זו מנהיגות, אדוני ראש הממשלה. אתה ראש הממשלה של הבת שלי, בדיוק כמו שאתה ראש הממשלה של ילדה בקדומים או באלעד. יכול להיות שאנחנו חושבים אחרת – וכן, אתה מחליט - אבל בוא ותסביר לבת שלי שעשית כל שבאפשרותך כדי למנוע את הטירוף הזה. תסתכל לה בעיניים, ואם אתה חושב שצריך להקריב אותנו על מזבח ההפרדה בין עזה לגדה כדי לשמר את ההחזקה שלנו ביהודה ושומרון, בוא לאשכול ותגיד את זה כאן. לפחות תהיה גבר אמיץ וקבל עליך את מלוא האחריות על ההחלטות שלך.

המכתב של אורי לראש הממשלה. מאיזו סיבה אני צריכה לקום כל בוקר אחרי לילה של סיוטים, רק כי אני חושבת מה יקרה אם לא אגיע לממ"ד?

אוֹרי הגיעה לרדיו לדבר על המכתב הזה, ואני בטוח שאנשי המדיה שלך שמעו אותה. הגיע הזמן שתבוא לכאן פעם אחת ותסביר לה ולנו: למה? למה הבטחת למוטט את חמאס ובסופו של דבר אתה משלם עבור פרוטקשן? למה הכתבת מדיניות שהירי על עוטף עזה מותר, בעוד שהירי על גוש דן גורר תגובה חריפה? למה היית מוכן לקבל את השרפות? ובעיקר - למה לא הפכת כל אבן ופתחת כל סדק כדי לסיים את המצב הזה ולהביא שלום?

מגיעות לה ולנו תשובות ראויות.