כתב: אבי אדן.

ח"כ מיכל רוזין דווקא אופטימית לקראת הבחירות. "חייבים כאן שינוי כמו אוויר לנשימה, יש ציבור הולך וגדל שרוצה לשם קץ לשלטון המופקר בכל תחום, ציבור שמבין שצריכה להישאר פה מדינה גם אחרי נתניהו, והוא יכול להתגבש לכדי מסה קריטית שתטה את הכף. לא תלוי רק בנו כמובן, אבל זה בפירוש לא מופרך. במהפך כזה, אם יתרחש, יהיה למרצ תפקיד מרכזי. בדיוק כמו הבית היהודי שנדחק לסוף, אבל בלעדיו אי אפשר היה להקים קואליציה ולכן ידע למקסם היטב את כוחו לשני תיקים סופרחשובים- ככה נעשה אנחנו.כשרואים את הבלבול וההתקרנפות של כל שותפינו לגוש, ברור שרק שמי יש לו תפיסת עולם מגובשת, שורשית ולא מתחנפת כמו מרצ, יוכל להתוות דרך ערכית ברורה לממשלת מרכז-שמאל. זה ממש לא בשמיים לדמיין אותנו יושבות בעמדות מפתח בממשלה הבאה, בפנים; בחינוך; בתרבותובוועדת שרים לענייני חקיקה, מסיטות את ישראל מהנתיב הלאומני והאנטי-דמוקרטי בו היא צועדת, ומשפיעות באופן עמוק על ההתנהלות והשיח שכה זוהמו בשנים האחרונות. אני מאמינה שזה אפשרי".

מיכל רוזין. יח"צ

ולא שמהאופוזיציה ויתרה רוזין, ולו לרגע, על המאבק על דמותה של ישראל. "בארבע השנים האחרונות קמתי כל יום למאבק. נכנסתי לאוטו, נסעתי לירושלים, וידעתי שלאיזו ועדה שלא אכנס, וכמובן במליאה, אהיה במאבק מבוקר עד לילה. זרקו אותי מהדלת, חזרתי מהחלון. עמדתי כמעט יחידה בועדתחוץ וביטחון, שאלתי את השאלות הקשות והתעקשתי. אמרו לי 'את אישה ולא מנוסה, מה את מבינה', אבל לא ויתרתי והעליתי מול ראש השב"כ וראש הממשלה את הכיבוש, עד שהוצאתי מביבי את האמירה הלא תיאמן, שצוטטה בכל מקום, 'לעד נחיה על חרבנו'. כל היועצים שלו לחשו לו באוזן ואמרו 'אל תענה לה, אל תענה לה', אבל התעקשתי וקיבלתי תשובה. הוא לא היה יכול לסרב לי".

"ילדים תחת כיבוש" בכנסת

רוזין מגדירה את הממשלה היוצאת כהכי ניצית, "משיחיסטית ממש", שפעלה כאן אי פעם. "נלחמתי ללא לאות עם חבריי לסיעה נגד צבר חסר תקדים של חוקים הזויים שהקואליציה קידמה, כדי להצר את הדמוקרטיה ולהכין את הקרקע למדינה דו לאומית, שבה שני מעמדות של אזרחים– מחוק ההסדרה, שהכניס בדלת הראשית את הכיבוש, הגזל וגניבת האדמות לספר החוקים של מדינת ישראל; עבור בחוקים נגד עמותות השמאל וגמור בחוק הלאום הפוגעני והכה מיותר. לעתים הצלחנו למנוע, אבל גם איפה שלא הצלחנו, לפחות צמצמנו קצת את הרוע.

"אל מול הח"כים מהימין, שהתחרו ביניהם מי ילך רחוק יותר בניסיון להוציא את השמאל וערכיו אל מחוץ לגדר, הקפדתי בכל מושב לדחוף את הכיבוש ישר לפרצוף. הכנס על 'ילדים תחת כיבוש' שארגנתי עורר הדים הרבה מחוץ למשכן, והכנס לפינוי ההתנחלות בחברון כ"כ עצבן את יו"ר הכנסת, שעשה מאמצי על לבטל אותו ובסוף הצליח. לא נורא, באדיבותו של יולי אדלשטיין קיבלה סוף סוף הדרישה לפינוי את תשומת הלב הציבורית שמגיעה לה.בנוסף הקמתי את שדולת 'נשים למען שלום וביטחון' בשיתוף 'נשים עושות שלום', שאליה לשמחתי הצטרפו רבות מחברות הקיבוצים".

בדיון על חוק הלאום, בדיוק כשקראה רוזין לממשלה לא לחוקק חוק שדגל שחור מתנוסס מעליו, הניפו פעילי שלום עכשיו ביציע דגל כזה, רגע לפני שגורשו על ידי הסדרנים הזועמים. "אני לא נוהגת לעשות פרובוקציות במליאה, אבל החוק הזה דרש צעדים קיצונים, והחשיפה שקיבלה ה'תקרית' הזאת סייעה מאוד להראות שיש עדיין ציבור משמעותי בישראל שמתנגד בכל לבו לחוק המזעזע הזה. כשסבתא וסבא שלי עלו לארץ מפולין בשנות השלושים, הם חלמו על מדינה הגונה, צודקת וחופשית, שתהיה בית לעם היהודי ושוויונית לכל אזרחיה. אני עושה הכול כדי להגשים את החזון שלהם ושלי".

מחוקקת מובילה לשוויון מגדרי

בימים אלו נערכת רוזיןלפריימריז של מרצ, שייערכו ב-14/2. הפגישה איתה מתקיימת בביתה בפתח תקווה, בשכונה מעורבת של דתיים וחילונים, לאו דווקא מקום מגורים אופייני של מצביעי שמאל. במשך תקופה ארוכה הקפידה לפקוד כל מוצאי שבת את ההפגנות שנערכו מול ביתו של תושב אחר בשכונה, היועץ המשפטי לממשלה אביחי מנדלבליט, בקריאה שלא ימסמס את ההליכים המשפטיים נגד ראש הממשלה. הבית כולו מגויס כרגע לקמפיין שלה: בן הזוג רונן אחראי על ארגון המטה, הבן הבכור אביב, שהשתחרר זה לא מכבר משירות כלוחם על דבורה בחיל הים, עושה טלפונים במטה, וגם שני הילדים הצעירים, עומר ונועה, בין בגרויות חורף לעיסוקים אחרים שלהם, מעורים מאוד במרוץ ומקפידים לתרום מעצותיהם.

את דרכה הפוליטית החלה לפני למעלה מ-20 שנה כיועצת פרלמנטרית של ח"כ נעמי חזן, ואחר כך שימשה כיועצת של רן כהן בהיותו שר התעשייה והמסחר. בהמשך מילאה שורת תפקידים בחברה האזרחית שבשיאם כהונתה כמנכ"לית איגוד מרכזי הסיוע לנפגעות ונפגעי תקיפה מינית. הרקע המגוון הזה סייע לה מאוד להעביר מספר שיא של חוקים לחברת אופוזיציה בקריאה שנייה ושלישית, לא בכדי הגדיר אותה "ידיעות אחרונות" לא מזמן כאחת הח"כיות היעילות ביותר בקדנציה האחרונה. "באתי לכנסת עם ניסיון רב שנים בעבודה לשינוי מדיניות, העברות תקציבים וחקיקה", אומרת רוזין, "אבל נדמה לי שלצד מאבקים קשוחים ואמוציונליים מאוד שהיו לי מול הקואליציה, ידעתיגם לגייס חברים מתוכה ולייצר עליהם לחץ ציבורי קונסטרוקטיבי לקידום חקיקה שהטיבה עם זכויות נשים, זכויות חברתיות ועובדים זרים".

רוזין גאה במיוחד בתרומה שלה למאבק לשוויון מגדרי: "אין מה להשוות את מצב הנשים לפני 40 ו-50 שנה למצב היום, אם זה בעבודה, במשפחה ובכל מקום. ספר החוקים הישראלי בכל מה שנוגע, למשל, לאלימות מינית נגד נשים מתקדם למדי יחסית למדינות מערביות אחרות. אני חייבת לומר, לא בצניעות אם יורשה לי, שחלק גדול מזה הוא בזכותי, כמנכ"לית איגוד מרכזי הסיוע ועוד יותר מכך כח"כית. למשל חוק פורץ דרך שהעברתי, שקובע שאסור לרבנים או אנשים בעלי סגולות רוחניות לכאורהלנצל נשים שבאות אליהםלהתייעצות. מדהים ככל שזה נשמע, עד שחוקק החוק הזה, לפסיכולוג היה אסור לנצל מטופלות ולמורה תלמידות, אבל מול רבנים או טיפוס נאלח כמו גואל רצון שניצלו מינית נשים, לא היה שום סעיף בחוק שאפשר להעמיד אותם לדיןבגין עבירות מין. להעביר הצעת חוק כזו בעידן של קואליציה דתית מאוד, הצעה שבעבר אגב הח"כים החרדים סירבו לה, זה הישג לא מבוטל".

נסיעת חירום לאפריקה לעצירת הגירוש

גם בסוגיית מבקשי המקלט מאריתריאה וסודן היתהלרוזין תרומה ייחודית, למעשה מכרעת. "אני לא יכולה לסבול את המחשבה שמדינת ישראל, מדינת פליטוּת של העם היהודי, נוהגת בכזו קהות רגש, ציניות וגזענות כלפי אנשים שהגיעו אלינו מתוך מצוקת חיים אדירה, הרבה פעמים על מנת להציל את נפשם ממש. כיו"ר הועדה לעובדים זרים בכנסת ה19 הצעתי פתרונות הגיוניים ופרקטיים כיצד לפזר את מבקשי המקלט  ברחבי הארץ ולפתור את המשבר הקשה בשכונות דרום תל אביב. לא סתם הצעתי, ממש הבאתי את הפתרונות הללו לפתחה של הממשלה, אבל היא סירבה לדון בהם פעם אחר פעם.

"לשיא כמובן הגיעו הדברים בתכנית הגירוש, בה נתניהו וממשלתו ביקשו לגרש בכח את מבקשי המקלט ל"מדינה שלישית" ולאיים בכליאה לצמיתות למי שיסרב לעזוב את ישראל",משחזרת רוזין, "כל הפצרותיי לקבל תשובות-אלו הסכמים נחתמו עם מדינות שלישיות ובאלו תנאים יחיוהמגורשים,נותרו במכוון ללא מענה. לכן לא נותרה ברירה לי ולחברי מוסי רז אלא לעלות על מטוס לרואנדה ואוגנדה, כדי להתרשם באופן בלתי אמצעי ממצבם של הפליטים שכבר גורשו לשם. לחלחלתנו, חשפנו שכל מה שהובטח מטעם המדינה לביהמ"ש העליון בנוגע להסכמים עם שתי המדינות הללו שקרי. המגורשים מישראל קיבלו ויזות מזויפות, חלקם נכלאו ורובם גורשו במהירות למדינות אחרות כי היו חסרי כל מעמד. זה היה מטלטל. מיד כשחזרנו לארץ הגשנו ליועמ"ש, לשר הפנים ולרשות האוכלוסין ראיות כתובות ומצולמות לממצאים שלנו, כדי לעצור את הגירוש. ואכן, בעקבות המידע שהבאנונגנזה התכנית. חד משמעית. כאשר האו"ם הציע תכנית חלופית שהיתה יכולה להטיב הן עם מבקשי המקלט והן עם דרישות ממשלת ישראל, קראתי לנתניהו לקבל אותה ולשים קץ לסאגת השנאה וההסתה. אך נתניהו, מפחד הטוקבקיסטים עשה פליק פלאק לאחור מההסכם עם האו"ם ובחר כרגיל בחנופה לבייס הפוליטי, במקום בפתרונות ברי קיימא לטובת המדינה".

חיזוק אקטיבי לקיבוצי עוטף עזה

והיה גם עוד היבט אחד לפרשה, אופטימי לשם שינוי. "אחד הדברים הראשונים שעשיתי היה פנייה לתנועה הקיבוצית, שנעתרה לבקשתי והחליטה לצאת בקריאה לממשלה לבטל את תכנית הגירוש", מספרת רוזין, "אני ממש מתרגשת עד היום מכל משפחה של מבקשי מקלט שנקלטת באחד הקיבוצים בחיבוק חם, זה ממש לא מובן מאליו בעיניי. חשוב לי לציין במיוחד בהקשר זה את אבי עופר ממענית, שמוביל את הפרויקט".

וזה לא היה שיתוף הפעולה היחיד בין רוזין לקיבוצים לאורך הקדנציה. "אני באמת ובתמים מאמינה שהישובים שהוקמו לאורך גבולות המדינה, ובראש ובראשונה הקיבוצים, מגנים באופן ממשי על גבולותיה, ולכן חובה עלינו, גם היום, לסייע להם לעמוד על משמרתם. כך למשל, כחברת ועחו"ב,פעלתי רבות מול שר הביטחון לחיזוק המיגון לישובים צמודי גדר. בנוסף סייעתי לקיבוצים לשמור על העובדים הסיעודיים הזרים בבתי האבות שלהם, כשהמדינה רצתה לבטל את המכסה עבורם, וגם פעלתי להשאיר עובדים זרים מנוסים בישובי עוטף עזה, למרות שפורמלית פגה אשרת שהייתם. עוד משהו חשוב מאוד בעיניי – דאגתי לתקן לפסיכיאטר ילדים למרכז 'חוסן' בשדרות, שמשרת את כל ישובי העוטף".

בקדנציה הבאה רוזין שואפת להשתדרג, אישית ומפלגתית. "מרצ חייבת למלא תפקיד מרכזי בכל ממשלה שתחליף את ממשלת הימין שוללת התקווה ששולטת פה, לא לעוד הרבה זמן, אני מקווה. מה נעשה? הו, יש המון מה לעשות. נדרוש בכל ממשלה שלא תהיה את ביטול, לא תיקון, חוק הלאום; נדאג להגדלת התקציבים החברתיים; נחזק ונבצר בחקיקה את עצמאותו ומעמדו של ביהמ"ש העליון; נחזור להסכם עם האו"ם לפתרון משבר מבקשי המקלט; נשקיע תקציבים ניכרים במלחמה באלימות נגד נשים ובמאבק באלימות הפושעת בחברה הערבית. וכמובן, הכי חשוב, נלחץ מהרגע הראשון בכל כוחנו לחזור לשולחן המשא ומתן. בקדנציה שלנו נשאף לסיים את הכיבוש, ולא "לנהל" את הסכסוך שגובה מאיתנו מחיר כבד מדי, הן מבחינת אבדן חיי אדם והן מבחינת אבדן המוסר והאנושיות".