אלון שוסטר, מקום 27 ברשימת כחול־לבן לכנסת ה־21, לא תכנן להצטרף לזירה הפוליטית כשהודיע לפני יותר משנה שאינו מתכוון להתמודד על כהונה נוספת בראשות המועצה האזורית שער הנגב. "אמרתי שאני פורש מהתפקיד בלי שיש מעליי עננת חקירת משטרה", הוא אומר בחיוך, "בלי שיש לי בעיית בריאות, ובלי ג'וב שמחכה לי. התחלתי לשמש יו"ר בקיבוץ חצרים, ואז הגיעה ההצעה מבני גנץ להצטרף לחוסן לישראל. אני הייתי זה שאמר לבני שהוא צריך להיכנס לפוליטיקה, וכשהוא אמר לי שהוא צריך אותי לידו - לא יכולתי לסרב".

אלון שוסטר. להציל את נשמתה של הדמוקרטיה במדינת ישראל. צילום: עופר חדג'ייב

שוסטר (62), בן וחבר מפלסים, עשה את המסלול הקיבוצי והאזורי בדומה לחלק מבני דורו. שנת י"ג בשדרות, קצין בנח"ל המוצנח (איבד את הראייה באחת מעיניו במהלך השירות), שירות במערך המילואים, מחנך בתיכון, פעמיים מזכיר קיבוץ, סגן מנהל בית הספר התיכון שער הנגב, סגן ראש המועצה האזורית שער הנגב ולאחר מכן ראש המועצה במשך 16 שנים. במשך 40 שנה, הוא מעיד על עצמו, היה חבר במפלגת העבודה, שאת ערכיה ועקרונותיה ינק מבית הוריו. רק לאחרונה, בעקבות מה שהוא מכנה "הוראת שעה", עבר לחוסן לישראל, שהתאחדה עם תלם ועם יש עתיד והפכה לכחול־לבן.

"אנחנו מסכימים על שמונים אחוז מהדברים", הוא אומר, "ויש נושאים שבהם חלקנו נמצא בדופן ימין וחלקנו בדופן שמאל. זו מהות העניין, להביא אנשים שחושבים קצת אחרת בכמה נושאים, אבל הם יושבים ביחד כפי שקורה בהרבה מפלגות שלטון. הרעיון הוא להגיע למכנה משותף שיוביל את המדינה".

אתה שלם עם זה שבמצע המדיני שלכם לא מוזכרת מדינה פלסטינית ולא המילים שתי מדינות לשני עמים?
"בוודאי. המשימה שלנו כרגע היא לא להכריז מה יקרה בסיומו של משא ומתן עם הפלסטינים. אנחנו נמצאים במרחק גדול מתחילת משא ומתן מדיני, והמשימה הנוכחית שלנו היא לבטל את הסיטואציה המשונה שעצם הדיון במהלך מדיני ובמתן תקווה מוצג כמתן פרס לטרור. מצד אחד, אנחנו מציגים רגל ביטחונית חזקה שבה אנחנו מתמודדים ראש בראש מול נתניהו; ומצד שני, אנחנו מחפשים כל דרך לאתר שותפים ערבים מתונים, כמובן עם הרשות הפלסטינית, כדי לנסות להתקדם להסדר מדיני. כל אחד יכול לומר מה הוא רוצה שיקרה בסוף המשא ומתן. הבעיה היא להתחיל אותו".

בני גנץ ובנימין נתניהו. פעם עמיתים, היום יריבים מרים. צילום ארכיון: אבי אוחיון, לע"מ

איזה סיכוי יש לכם להגיע להסדר מדיני כשאתם מציבים כתנאי שירושלים המזרחית היא מחוץ למשא ומתן?
"כיוון שיש אצלנו קשת רחבה, מהימין הציוני השפוי ועד לשמאל הסוציאל־דמוקרטי, הסכמנו על כמה עקרונות בתחום המדיני: ירושלים המאוחדת היא בירת ישראל, המשך הבנייה בגושי ההתיישבות שיישארו במדינת ישראל, שליטה ביטחונית בבקעת הירדן וריבונות ישראלית ברמת הגולן. אלו עקרונות היסוד שעל בסיסם אפשר לדבר".

לשנות את כללי המשחק

לכל מי שעוקב אחרי מערכת הבחירות הנוכחית, נדמה שהמכנה המשותף של כחול־לבן הוא "רק לא ביבי". שוסטר מדמה את המערכת הפוליטית לתחום הקרוב לליבו, הכדורגל, שבו כל מפלגה, כמו כל קבוצה בליגה, רוצה לזכות באליפות ובגביע כל שנה. מכאן הוא עובר לביבי. "מה שקורה עכשיו, עם הפגיעה המתמשכת של ראש הממשלה ושל תומכיו באופן נקלה ובזוי בשלטון החוק ובמערכות החוק השונות, זה שינוי כללי המשחק הדמוקרטי תוך כדי תנועה. זה כמו שישנו את כללי המשחק באמצע משחק כדורגל. אני חושב שזה דבר שרק בשבילו היה צריך לגבש את הקואליציה הזאת - מבוגי יעלון, יועז הנדל וצביקה האוזר, ועד לאנשי מפלגת העבודה, שנפגשים בכחול־לבן תחת הסיסמה ישראל כמדינה דמוקרטית ויהודית לפני הכל.

"כשאתה מוסיף לזה את השחתת המידות של המנהיגות, ברור שחייבים להחליף את השלטון הזה. כשהייתי ראש רשות מקומית, היתה האתיקה הברורה שאסור לנו אפילו לאכול צהריים עם קבלן או עם מתמודד במכרז על מתן שירות למועצה, כדי שלא יגידו, גם אם אנחנו משלמים על הארוחה, שנטינו לכיוון אחד הספקים. ברמה הממלכתית אנחנו מדברים על ראש ממשלה שמקבל לכאורה מתנות ושוחד בסדרי גודל עצומים, ואת המצב הזה אנחנו הולכים לשנות".

הוא עבר כראש מועצה שלוש מערכות צבאיות מול חמאס, והוא רואה בעצמו נציגם של תושבי העוטף בכנסת. בשנה האחרונה הוא חווה, כמו שאר התושבים, את טרור העפיפונים שהפך לטרור הבלונים, הנמשך בלא פתרון. הוא קיבל את הבהרתם של האלוף במיל' טל רוסו ושל מערכת ידיעות אחרונות, שהכינוי "בכיינים" לתושבי העוטף לא נאמר על ידו, אך הוא ממשיך לשמוע את הסברי הפרשנים הצבאיים, שלפיהם מערכת הביטחון מפציצה עמדות חמאס ריקות כדי להרגיע את תושבי העוטף - לפחות עד הבחירות. "אני מכיר היטב את הפגיעה הנפשית בתושבים ובילדים", אומר שוסטר. "אשתי היא תרפיסטית במרכזי חוסן בשער הנגב ובשדרות. התפקיד שלנו כמנהיגים הוא לחבק ולהכיל את הקושי, ובמקביל לסמן את נקודות החוזק והחוסן. העובדה שהצלחנו במשך 16 שנים כמעט להכפיל את מספר התושבים בעוטף עזה היא עדות לכך שלצד הקושי המתמשך, אנשים הצליחו הן לצמוח והן לשמוח. זה קורה כאשר קיימת תחושת חוסן, עם תקווה ועם אופטימיות לעתיד".

אתה מאמין שניתן להגיע להסדר עם חמאס?
"האסטרטגיה של כחול־לבן מול רצועת עזה מתבססת על שתי נקודות: האחת, עמידה נוקשה ואסרטיבית נגד פעילות טרור, בלי לרחם על מי שפוגע באזרחי ישראל. השנייה - וזאת בניגוד לעמדת הממשלה הנוכחית, שהפכה לבת ערובה למתח בין הרשות הפלסטינית לחמאס - לייצר מנופים מדיניים, כלכליים ואסטרטגיים, עם מדינות ערב ועם העולם כולו, כדי להתמודד מול השלטון הבעייתי של חמאס ברצועת עזה. הכוונה היא לנסות להחיל את מה שנעשה בגדה המערבית על הרצועה, כלומר להקל מבחינת התשתיות ומבחינה כלכלית על התושבים, ובמקביל להיאבק בטרור ולשמור על הביטחון".

אתה רואה את עצמך גם כנציג ההתיישבות והתנועה הקיבוצית. ח"כ חיים ילין, שהיה ביש עתיד, טען שהתנועה הקיבוצית מעדיפה לעבוד עם הח"כים מהעבודה וממרצ. איך אתה מתכוון לעבוד עם ניר מאיר, שהוא מזכ"ל התנועה אבל גם יו"ר מחוז הקיבוצים של מפלגת העבודה?
"במשך שנים רבות ניהלתי את השולחן הקיבוצי במועצות האזוריות, שבו התקבצו חברי קיבוץ שהם ראשי מועצות, בעלי תפקידים בכירים במועצות, נציגי תאגידים כלכליים, נציגי התנועות הקיבוציות והח"כים הקיבוצניקים. אני בטוח שניר מאיר רואה אותי, בלי קשר לשיוך המפלגתי, כנציג של ההתיישבות, החקלאות והמרחב הכפרי. כך אני רואה את עצמי, וכך גם רואים אותי אנשי כחול־לבן. המפלגה שלנו תהיה מפלגת שלטון עם סנטימנט עמוק לחקלאות, שיתבטא הן בכנסת והן ברשות המבצעת. שלושה ממנהיגי המפלגה באים מההתיישבות - גנץ ואשכנזי היו מושבניקים, ובוגי קיבוצניק".

מעבר לעניין החקלאות, קיימות סוגיות של אורחות חיים. האם העלית לסדר היום שלכם את נושא שיוך הדירות שנתקל בקשיים מתמשכים מצד רמ"י?
"אנחנו מתכוונים לקיים בשבוע הבא פגישה של הנהגת כחול־לבן עם ראשי תנועות ההתיישבות, ומובן שהנושא הזה יגיע שם לידי ביטוי. ברור שאנחנו צריכים להגיע להשוואת תנאים בתחום הדיור של ההתיישבות הכפרית לעירונית, ולאפשר לתושבי הכפר להתפרנס ולהתקיים הן מחקלאות, הן מתעשייה והן ממקצועות חופשיים. בעינינו יש ערך להתיישבות הקואופרטיבית הפרוסה בפריפריה ולאורך גבולות המדינה".

שני גושים פוליטיים

הראיון עם שוסטר מתקיים בתחילת השבוע, כאשר מתפרסמים סקרים המעידים על ירידת כוחה של כחול־לבן מ־35 ל־33 מנדטים. בתשובה לשאלה אם עדיין יש סיכוי לכחול־לבן להקים ממשלה, ואם הם יוכלו להעביר מצביעים מגוש הימין במקום להסתמך על מעבר מצביעי השמאל אליהם - מה שעלול למוטט את מרצ ולפגוע בגוש המרכז־שמאל - הוא עונה: "אנחנו מצֻווים לייצר מרכז כובד משמעותי ביותר כדי שנוכל להחליף את השלטון. שלוש מפלגות בינוניות יתקשו לעשות את זה. לעומת זאת, מפלגה אחת גדולה, בסביבות ארבעים מנדטים, תוכל לעשות זאת עם גוש שיחזק אותה. אנחנו לא נאבקים במפלגת העבודה וגם לא במרצ. בימין מבינים שיש לנו סיכויים להחליף את הליכוד כמפלגת שלטון, ולכן הם עשו כמה צעדים מופקרים מבחינה אידיאולוגית, כמו החבירה לכהניסטים. אני מקווה שבבחירות האלה יהיה ציבור רחב וגדול שיבין שצו השעה הוא להצעיד קדימה את כחול־לבן, כדי שנוכל לבצע את המשימה הקריטית שלקחנו על עצמנו".

אפרופו קדימה. מפלגת קדימה, שגם היא הורכבה מאנשי הליכוד והעבודה לשעבר, התפרקה כשהיתה באופוזיציה. אתה לא חושש מגורל דומה?
"לא. אנחנו מצֻווים להסתכל על המציאות במדינה כיום. החלופה לכחול־לבן היא שכל אחד מאיתנו שנמצא בדופן הימנית או השמאלית יתבצר במפלגת נישה קטנה שתבטא אותו בצורה מדויקת יותר, והליכוד ימשיך להיות המפלגה המובילה וירכיב את הממשלה הבאה. כדי לבצע את השינוי בשלטון, ולתת גם תקווה, גם ממלכתיות וגם חברה צודקת יותר, צריך לרכז את הכוחות במפלגה אחת גדולה. יש היגיון להתמקד עכשיו בשני גושים פוליטיים גדולים, כמו הדמוקרטים והרפובליקנים בארצות הברית, ואחרי שנציל את נשמתה של הדמוקרטיה במדינת ישראל, אולי יבואו ימים שבהם נוכל להתפנק בבחירת מפלגה יותר מדויקת, וכל אחד יחזור לאוהלו הקודם".