צילום: שאול גולן

אנחנו לא פוסלים את החיבור שעשה יו"ר העבודה עמיר פרץ עם אורלי לוי־אבקסיס, זה בהחלט בגדר הצלחה הנזקפת לזכותו. יחד עם זאת, אנו רואים בצעד הזה רק שלב ראשון בדרך לאיחוד גדול עם המחנה הדמוקרטי – במסגרת גוש מרכז־שמאל גדול.

חשוב לומר משהו נוסף על לוי־אבקסיס ועל מפלגתה גשר. לעניות דעתנו, הם לא יביאו לפרץ ולנו במפלגת העבודה קהלים חדשים רבים מהימין, כפי שכולנו היינו חפצים. הלכה למעשה, בריצתה האחרונה לא עברה לוי־אבקסיס את אחוז החסימה ומספר תומכיה היה קטן – מרביתם גם כך אנשי ימין שיתקשו לעשות צעד כה גדול, לחצות את הרוביקון ולתמוך במפלגת העבודה.

יפה להתהדר באג'נדה חברתית, אבל צריך לזכור שהיא רק פן אחד של מפלגת העבודה. ומה עם הפן המדיני־ביטחוני? זה הרי חלק אינטגרלי מהדי־אן־אי של המפלגה: מדינת אפרטהייד, או שתי מדינות לשני עמים? קידום המשא ומתן עם אבו מאזן והפלסטינים, וחתירה לפתרון בעיית עזה? לא שמענו מכיוון המפלגה והיו"ר מילה בשאלות אלה. לא שמענו גם שום מילה נגד המושחתים מבלפור.

האם כל זה הושתק במכוון? האם אין בכוונתנו – לא בכוחותינו לבד, אלא באמצעות גוש מרכז־שמאל חזק – לחתור ולהחליף את שלטון הליכוד? האם אין זה נדבך יסודי של מהותנו ההיסטורית, במאבק ובמלחמה על השלטון? האם תפקידנו כתנועה פוליטית הוא ללכת רק על האג'נדה החברתית ולחכות שביבי יצרף אותנו לממשלתו?

נראה לנו שרבים במפלגת העבודה לא ישלימו עם הכיוון הזה וימשיכו להעדיף לבחור גם הפעם במפלגות אחרות, כדוגמת המחנה הדמוקרטי וכחול־לבן של גנץ, יעלון ולפיד.

מכאן אנו פונים אל עמיר פרץ: קח דוגמה ממנהיג בעל שיעור קומה, וינסטון צ'רציל, בפרפראזה על אמירתו לטייסים האמיצים: גם בעוד אלף שנים יזכרו כולם שזאת יכולה הייתה להיות שעתך היפה. אתה חייב להסתכל קדימה בגדול. אורלי לוי־אבקסיס וגשר אמורים להיות רק הצעד הראשון לחיבורים. חייבים ללכת בגוש גדול. אם לא נחבור אל ברק ואל מרצ, קיימת האפשרות הסבירה שהמושחתים מבלפור ימשיכו לשלוט במדינה עוד זמן רב.

אנחנו מקווים מאוד שתצליח, ושבימי אחריותך מפלגת העבודה ותנועת העבודה יצעדו תמיד קדימה. היה ולא נצעד קדימה – אנו עלולים חס וחלילה להתרסק.

 גילוי נאות: הכותבים הם חברי ועידת העבודה.