הנשיא לא הצליח לשכנע את ראש הממשלה. צילום: טל שחר

אלו ימים קשים חבריי ורעיי! התעוררנו אתמול לבוקר שבו השמאל הישראלי כמעט ונמחק. בוקר שבו הערכים והמוסר הפסידו בנוק אאוט לפחדנות והדוניזם.

חבריי הערבים והבדואים, אתם מתעוררים למדינה מאוד יהודית אבל כמעט ולא דמוקרטית. צר לי בשבילכם.

בשבילי תהיו תמיד שווים לי כאזרחי מדינה זו - אפילו הנשיא שלנו חושב כך, רק הוא לא הצליח לשכנע את ראש הממשלה. 

בניי הצעירים, אני מראש מתנצלת על העולם שאנחנו יוצרים בשבילכם, על השירות הצבאי שעומד להגיע כבר בעוד מספר שנים ועל כל המלחמות המיותרות שכנראה עוד תלחמו בהן בגלל אגו ושחצנות וחוסר רצון לשבת ולדבר. 

קמנו לבוקר שבו לא ברור מי תהיה או יהיה שר החינוך והאפשרויות נראות כל כך מפחידות שקשה אפילו לחשוב עליהן. מירי רגב? אויי געוואלד. סמוטריץ'? אפילו יותר קשה. שלא לדבר על שר הביטחון. 

בוקר קשה להגנת הסביבה, ששוב תדחק לקרן הפינה ולא תקבל את המשקל הראוי לה בסדר היום הציבורי. משבר האקלים כבר כאן. 

בוקר קשה לדמוקרטיה שנשחקה ותישחק עוד בהמשך, כמעט עד עפר.

בוקר שחור משחור למפלגת העבודה - המפלגה שלי - שאני מקווה שתשב ותעשה חשבון נפש נוקב ומר ותסיק מסקנות, ובעיקר תצמח מן המשבר ותתחזק כי יש בה (ברובם) חברי כנסת מעולים - הטובים ביותר כיום. 

בוקר קשה למנהיגי העבר - בגין, רבין, בן גוריון, שמיר ועוד שבטח מתהפכים בקברם ולא מאמינים למה שקורה כאן. 

בוקר שחור לתקווה (שאבדה), בהצלחה לכולנו, שנישאר שפויים ובריאים.