השקת כחול־לבן. כללי המשחק השתנו | צילום: שאול גולן

יניב שגיא (עין השופט) ויורי קנדל (להבות הבשן) חשבו שהם עשו הכל כדי להבטיח שלאחר שמונה שנים שבהן לא היה חבר קיבוץ בסיעת מרצ בכנסת, ייבחר סוף־סוף נציג לתנועה הקיבוצית שחבריה הם לא פחות מעשרים אחוזים מכלל חברי המפלגה. שגיא, מנכ"ל גבעת חביבה ויו"ר הנהלת מרצ, היה מועמד קיבוצי יחיד כדי למנוע פיצול כוחות, וזכה לתמיכת ח"כים ושרים לשעבר במרצ וראשי מועצות בהווה. הוא פקד מאות חברים ערבים שהכירו אותו מהפעילות המשותפת בגבעת חביבה, וסיכם על תמיכה הדדית בפריימריז עם בעל ברית אידאולוגי, עירוני, בעל השפעה רבה במפלגה. אז איך זה שבסופו של דבר הוא זכה ל־4,000 קולות בלבד (במקום ה־5,500 שלהם ייחל), ונדחק למקום ה־12, הרחק מהמקום החמישי שעליו פנטז?

"73 אחוזים מקרב המתפקדים בתנועה הקיבוצית תמכו בי", מציין שגיא, "ונוסף עליהם תמכו בי 1,300 חברי מרצ ערבים ודרוזים, בזכות האג'נדה והפעילות שלי בנושא השותפות היהודית־ערבית. לעומת זאת, קיבלתי רק שבעה אחוזים מקולות מצביעי מרצ העירונים. זה מבטא בעיניי שני דברים: חוסר רצון של העירונים לראות ייצוג קיבוצי במרצ, והפרת ההבטחה לתמיכה מבעלי ברית אידאולוגיים עירונים שניתנה לי ערב הפריימריז".

אפשר להסיק מזה שאין לחבר קיבוץ סיכוי להיבחר לכנסת בפריימריז, כשמספר חברי הקיבוצים קטן כל כך הן במפלגה והן באוכלוסייה?
"אני לא אומר זה. אני אומר שחבר קיבוץ לא יכול להיבחר במרצ רק על בסיס התמיכה הקיבוצית, ולא משנה באיזו שיטה. היתרון שלי היה שלא רצתי רק כקיבוצניק, אלא הבאתי גם אג'נדה שקשורה לשותפות היהודית־ערבית, וגם זה לא הספיק. זה אומר שכדי להיבחר לא צריך לבנות על בריתות שונות, אלא להגיע לרמת חשיפה והיכרות גדולה הרבה יותר בכל המגזרים, כי הבחירה היא אישית ולא מגזרית".

אולי צריך הבטחת ייצוג לקיבוצים, כמו שיש במפלגת העבודה?
"מרצ היא מפלגה קטנה, ואי אפשר לעשות הבטחת ייצוג לכל ערך שהיא מכוונת אליו. עם זאת, יש לי ציפייה שמנהיגות המפלגה תעודד מתן ייצוג בכנסת לקבוצה שכוללת עשרים אחוזים מחברי המפלגה. העובדה היא שזו כבר מערכת הבחירות השלישית, מאז שהתפטר ג'ומס מראשות מרצ ב־2011, שבה לא נבחר במרצ נציג הקיבוצים. זה קרה פעמיים עם אבו וילן, בוועידת מרצ בבחירות 2013 ו־2015, ועכשיו זה קרה איתי בפריימריז ב־2019. זה לא קרה במקרה, ואי אפשר להתעלם מזה".

שגיא צודק. אין זה מקרה שבשנים האחרונות פחת הייצוג הקיבוצי במרצ ובמפלגת העבודה. בעבר זכתה התנועה הקיבוצית לייצוג במפלגות אלו, הן בזכות החשיבות הערכית שייחסו לה והן בזכות כוחה הארגוני והירתמותה בבחירות. בשנים האחרונות פחתה ההכרה בחשיבותה הערכית, מספר המנדטים בשתי המפלגות התכווץ, וכך גם מספר המתפקדים מהקיבוצים מאז שהמפקד אינו מרוכז. במערכת הבחירות של 2013, כשמפלגת העבודה בראשות שלי יחימוביץ' זכתה ב־15 מנדטים, נדחקה נציגת מחוז הקיבוצים יונה פריטל למקום ה־25, ובמפלגה הוחלט שדני עטר - נציג המושבים, שזכה ליותר קולות - ייצג את כלל ההתיישבות. בחירתו של איתן ברושי כנציג הקיבוצים ב־2015 מהמקום ה־18 התאפשרה רק בזכות מהלך האיחוד עם "התנועה", שהקפיץ את המחנה הציוני ל־24 מנדטים. לאחר הפרידה מלבני, ובעקבות מהלכיו של אבי גבאי, שלא העלו את המפלגה אל מעבר לעשרה מנדטים בסקרים, נראה שהבטחת הייצוג למחוז הקיבוצים במקום ה־14 לא תניב את הפירות המקֻווים.

גברי ברגיל, נציג מחוז הקיבוצים ברשימת העבודה לכנסת ה־21, דוחה את הטענה שחבר קיבוץ אינו יכול להיבחר לכנסת במפלגות דמוקרטיות שבהן מתנהלים פריימריז. "בכל מה שקשור למפלגת העבודה זה ממש לא נכון", הוא אומר. "כיום יש ב־15 המקומות הראשונים ברשימה שלושה קיבוצניקים: אני, מרמות מנשה, במשבצת הקיבוצית; חיים ילין, מבארי, במקום העשירי; והאלוף במילואים טל רוסו, בן קיבוץ חולתה, במקום השני. זה מראה שמפלגת העבודה מחויבת להתיישבות, הן מבחינת הערכים שלה והן מבחינת הייצוג. חשוב שחברי הקיבוצים יזכרו את זה כשהם באים לקלפי".

הייצוג לקיבוצים בפריימריז ניתן במקום לא ריאלי, לפחות לפי הסקרים.
"אני לא מסכים עם זה. העובדה היא שברשימת העבודה לכנסת ה־21 יש שני קיבוצניקים במקומות 10 ו־14. מחוז הקיבוצים מעולם לא קיבל את המקום ה־14 המתקדם, שמבטא את ההערכה במפלגה להתיישבות בכלל ולקיבוצים בפרט. אני בטוח שהמקום הזה הוא יותר מריאלי. חברי המפלגה יחזרו הביתה בחודש וחצי שנשארו עד הבחירות".

ח"כ חיים ילין. לא משנה איפה אתה גר, אלא מה אתה מייצג | צילום: חיים בורנשטיין

ילין, תושב קיבוץ בארי, שנמצא במקום העשירי, הוא בעצם מינוי אישי של גבאי, כפי שהוא עצמו היה מינוי אישי של יאיר לפיד. זו לא תוצאה של פריימריז.
"נכון. הרי אבי גבאי, שהחליט לצרף את חיים ילין, ראה את חשיבות ייצוג עוטף עזה בכנסת, וגם את החשיבות הרבה שהוא מייחס לייצוג ההתיישבות והתנועה הקיבוצית".

פוליטיקה אישית

ח"כ חיים ילין הוא אכן הביטוי לפוליטיקה האישית החדשה. כשהוא היה בשיא תהילתו כראש המועצה האזורית אשכול במהלך מבצע צוק איתן, נוצר הקשר בינו לבין יאיר לפיד, שצירף אותו לרשימת יש עתיד לכנסת ה־20. כשהתפרסמה רשימת מועמדי המפלגה לכנסת ה־21, גילה ילין שלפיד הציב אותו במקום ה־17, הלא ריאלי, ובעצם השתמש בו וזרק - כך לפחות לתחושתו. שבועיים לפני כן, בריאיון ל"ידיעות הקיבוץ" שיבחו ילין וסיגל מורן, שהצטרפה גם היא ליש עתיד כראשת מועצה לשעבר, את ראש מפלגתם כמי שההתיישבות היא בראש מעייניו, ולכן החליט לשבץ אותם בקדמת רשימת מפלגתו בכנסת. כשהתפרסה הרשימה, עוד לפני המיזוג עם חוסן לישראל, הודיע ילין בזעם כי הוא פורש מיש עתיד, ומורן הודיעה שבעצם אין היא נמשכת לחיים הפוליטיים.

מה קרה לאהבת ההתיישבות של לפיד?
ילין: "כנראה שאנחנו לא באמת מעניינים את יש עתיד. זה לא עניין אישי, זה עניין עקרוני. כנראה שהחליטו שם שההתיישבות, המועצות האזוריות, הקיבוצים, המושבים - לא מביאים להם מספיק מנדטים. חבל לי על ארבע שנים של עבודה אינטנסיבית שבה ניסיתי לשכנע את הציבור שיש עתיד פתוחה לנושא החקלאות וההתיישבות, ולא רק למדינת תל אביב".

היית נציג ההתיישבות ועוטף עזה, ועכשיו הציבו במקום ריאלי את רם בן־ברק, שהוא גם מושבניק מנהלל וגם היה סגן ראש המוסד.
"לא משנה איפה אתה גר, אלא מה אתה מייצג. גם עופר שלח גר במושב. לא כל מושבניק מבין בחקלאות ומייצג אותה. רם בן־ברק היה רוב חייו במוסד, והוא מייצג את הנושא הביטחוני ולא את החקלאות וההתיישבות".

הפנייה של גבאי אל ילין להתברג במקום העשירי ברשימת העבודה בכנסת הפתיעה אותו בתחילה, והוא נטה לסרב לה מחשש שיוגדר כאופורטוניסט וכטרמפיסט שמדלג ממפלגה למפלגה. "גיליתי אצל אבי גבאי נחישות שלא קיימת אצל כל אחד", מספר ילין. "כשהוא רוצה משהו, הוא משיג את זה. הוא יודע לעמוד מול לחצים גדולים. אין לי ספק שהופעלו עליו לחצים לבטל את השריונים, בעיקר כשנודע שהוא רוצה להביא אותי אחרי שנזרקתי מיש עתיד ואחרי שאמרתי לו לא.

"הגיעו אליי מאות פניות בטלפון, בפייסבוק, בטוויטר - שבהן כולם אמרו לי לחזור הביתה, למפלגת העבודה. קיבלתי פנייה אישית מניר מאיר להיענות להצעה, ואפילו מאנשי תקשורת מהימין, שאמרו לי שאני חייב להמשיך לייצג את עוטף עזה ואת החקלאות ולהחזיר את מפלגת העבודה לימיה הטובים. הגיעו אליי פניות גם מראשי ערים ומראשי מועצות אזוריות מצביעי ליכוד והבית היהודי, שאמרו לי שהם חייבים שיהיה להם נציג של האזור בכנסת, ושזה חשוב יותר מהשיקולים האישיים שלי".

קיבלת את מה שקראו פעם דין התנועה.
"כן. הכי קל היה לי להגיד שאני רוצה זמן למחשבה, ושבינתיים אעבוד בסקטור הפרטי ואסע לחו"ל לבקר את קרובי המשפחה שלי. מה אני צריך - שיגידו עליי שאני אופורטוניסט? שומר על הכיסא? מחפש ג'ובים? אילו הייתי מחפש ג'ובים הייתי נשאר בשקט ביש עתיד ומקבל ג'וב שהם הבטיחו לי, כמו להיות שגריר או תפקיד ממשלתי אחר. אני חי במערב הנגב מ־1976, ולא יכול להיות שלא יהיה בכנסת מישהו שמייצג את האזור המוכה הזה".

בשביל זה אתה צריך כל פעם ראש מפלגה שימנה אותך לרשימה, כי בפריימריז אין סיכוי לקיבוצניק להגיע לכנסת.
"אני לא תומך בדרך של המינוי האישי. זה נכון שנכנסתי לכנסת במפלגה שאין בה פריימריז, אבל אילו היו מודיעים לי לפני חודשיים שאין לי עתיד ביש עתיד, יכולתי לשקול אם להתמודד בפריימריז של העבודה או ללכת למפלגה אחרת. אני חושב שכבר די מכירים אותי, ויודעים שאני מייצג משהו שגם עירונים מתחברים אליו. יכול להיות שצריך לשריין משבצת לקיבוצניק פעם אחת, ואחר כך - אם הוא מוכיח את עצמו - אני מאמין שהוא יכול להיבחר גם ברשימה הארצית".

בני גנץ (בימיו כרמטכ"ל) ואלון שוסטר (בימיו כראש מועצה) במבצע צוק איתן. הכרות רבת־שנים | צילום: מיכל שבן

גנץ הציע, הסכמתי

אם לא ייבחר ילין, מי שיחליף אותו במשבצת של חבר הקיבוץ, נציג החקלאות וההתיישבות ונציג עוטף עזה, הוא אלון שוסטר (מפלסים), שהיה ראש המועצה האזורית שער הנגב בצוק איתן, ושובץ למקום ה־27 במפלגת כחול־לבן לאחר שהצטרף למפלגתו של בני גנץ שהתאחדה עם מפלגתו של לפיד.

"ההיכרות שלי עם גנץ מתחילה ב־1978", אומר שוסטר, "כשהיינו בסדיר בגדוד 50 של הנח"ל המוצנח, אחר כך בפרק המילואים שלי בשלדג, ובהמשך הדרך באזרחות, כשאני הייתי ראש מועצה והוא אלוף ואחר כך רמטכ"ל. כשהוא הציע לי להצטרף לחוסן לישראל הסכמתי מייד".

באותו רגע סומנת כשמאלני, וחטפת מתקפה של הליכוד שבה הואשמת שאתה מתכוון להעביר את עוטף עזה לפלסטינים.
"כן. היה לי הכבוד להיות מטרה למדיניות ההכפשות, לדה־לגיטימציה ולפייק ניוז הרעים והמכוערים של בנימין נתניהו. הוא שכח שהוא צריך להיות ראש ממשלה של כולם. זה לא רק שקר וסכסכנות. זה סוג של כפיות טובה כלפי מי שביטא חוסן אל מול פני האויב, ודאג להעלות את מספר התושבים בשישים אחוזים בתקופת כהונתו כראש מועצה אל מול פני הטרור. אני חושב שזו חוצפה להכפיש כך את מי ששירת עד לא מזמן כקצין מילואים ביחידה מובחרת. זו בדיוק ההתנהלות שגרמה לי וליועז הנדל, בוגר השייטת, להבטיח לעצמנו שאם נגיע לממשלה לעולם לא נתנהג אל מי שלא בחר בנו באופן הבזוי והלא מכובד הזה שאותו ראש הממשלה מוביל עם עדת מעריציו".

ודאי לא תכננת להחליף בעקיפין את חיים ילין כנציג ההתיישבות והעוטף בכנסת.
"אני מקווה מאוד שחיים ייבחר לכנסת במפלגת העבודה. ראוי שלהתיישבות תהיה נציגות מכובדת בכנסת. יש לא מעט חברי כנסת שגרים במועצות אזוריות, אבל אין תחליף לחברי קיבוצים ומושבים שמייצגים את העשייה החקלאית והתנועתית. התפקידים שמילאתי בארבעים השנים האחרונות, בקיבוץ ובמועצה האזורית, הכשירו אותי לייצג את החקלאות, את ההתיישבות ואת התנועה הקיבוצית. רק לפני מספר שבועות סיימתי את ניהול השולחן הקיבוצי במועצות האזוריות, שבמסגרתו היה לי קשר הן עם התנועות והן עם גורמים ממשלתיים".

כששוסטר נשאל אם כיום חבר קיבוץ כמוהו יכול להגיע לכנסת רק כמינוי אישי, הוא משיב שמאחר שחברי הקיבוצים הם מיעוט באוכלוסייה, הרי נכון וצודק לשריין אותם כעמדת פתיחה בשריון מגזרי. "כיוון שחוסן לישראל היא מפלגה חדשה, אין בה בחירות פנימיות אלא מינויים אישיים, אבל בחוקת המפלגה נקבע שבפעם הבאה יהיו בחירות פנימיות בשיטה שנחליט עליה. אני מניח שנמצא את הדרך הנכונה, שבה האוכלוסייה הישראלית תהיה מיוצגת כראוי במפלגה. אקבל עליי בשמחה את ייצוג המגזר הכפרי והחקלאי".

פנייה מהלשכה

נציג נוסף של התנועה הקיבוצית שמקומו בכנסת מובטח על פי הסקרים הנוכחיים, הוא רם שפע (גבעת חיים איחוד), הממוקם במקום ה־29 ברשימת כחול־לבן, שמספר המנדטים החזוי לה עומד (נכון לאמצע השבוע) על 35. גם שפע, שכיהן בתפקיד יו"ר התאחדות הסטודנטים, הגיע לרשימה דרך חוסן לישראל שהקים בני גנץ. "פנו אליי מהלשכה של גנץ והציעו לי להצטרף", הוא מספר. "ופנה אליי גם חילי טרופר, שיצא לי להכיר אותו כשעבד במשרד החינוך. התקיימו כמה פגישות שבהן דיברנו על אידיאולוגיה ועל ערכים, עד שההצטרפות הבשילה והפכה לעובדה מוגמרת".

רם שפע. מקומו מובטח | צילום: יובל שרון

שפע חזר לפני שלוש שנים עם משפחתו לקיבוצו, וכיום הוא נמצא בשלבים מתקדמים לקראת קבלה לחברות ובניית בית בקיבוץ. "אין לי ספק שאייצג בכנסת גם את התנועה הקיבוצית. זה אחד המעגלים המשמעותיים ביותר בזהות שלי, לאורך כל חיי. המשפחה שלי מושרשת בקיבוץ וגם אני. אני רוצה לייצג את התנועה הקיבוצית ואת ההתיישבות, ואני יודע שיש הרבה דברים שאני צריך עוד ללמוד. בשנה האחרונה הייתי מעורב בתהליכים עם הצעירים בתנועה הקיבוצית, תהליכים שהותוו בהם דרכים למעורבות הן בקיבוצים ובתנועה, והן בחברה הישראלית. אני בהחלט מתכוון לעסוק בכנסת בנושא הצעירים ובנושא ההתיישבות".

למרות הפעילות שלך, אתה תגיע לכנסת דרך סוג של ועדה מסדרת, שליקטה אנשים למפלגה החדשה בזכות אישיותם וגם כמייצגי מגזרים שונים בחברה הישראלית.
"מצד אחד, פריימריז מאפשרים לציבור להיות מעורב, ויש בהם ביטוי משמעותי לדמוקרטיה; ומצד שני, אנחנו יודעים שיש בהם רעות חולות ותופעות של התפקדויות למפלגות רק לשם תמיכה במועמד שמקושש קולות במחוזות שונים. אני מקווה שבפעם הבאה יימצא פתרון במפלגה שלנו לבחירת הרשימה לכנסת בשיטה שתהיה בין פריימריז למינוי אישי. זה חשוב ונכון בעיניי, וזה הכיוון שאנחנו הולכים אליו. אני חושב שפתרון האמצע הוא הכי נכון, ומקווה שיישמר הייצוג לחברי הקיבוצים".

חגי רזניק. הפתעת הבחירות? | צילום: ששון תירם

קיימת אפשרות לראות חבר קיבוץ נוסף בכנסת, את חגי רזניק (רביבים), וזאת אם מפלגת גשר בראשות אורלי לוי־אבקסיס תעבור את אחוז החסימה. רזניק, לשעבר מזכיר הקיבוץ ומנכ"ל משרד השיכון, ממוקם במקום הרביעי ברשימת גשר לכנסת ה־21. כדי לעבור את אחוז החסימה צריכה המפלגה להגיע לארבעה מנדטים, ואם היא תצליח לעשות זאת ותהיה הפתעת הבחירות, יצטרף חבר קיבוץ נוסף לנבחרת הקיבוצית בבית המחוקקים. "בחרתי להתפטר ממנכ"לות המשרד ולהצטרף לאורלי לוי־אבקסיס מתוך אמונה מלאה שעלינו לשנות את החברה הישראלית", אומר רזניק, עד לפני חודשיים הפקיד הבכיר ביותר בממשל הישראלי שהוא חבר קיבוץ.

מה יקרה אם תיבחר?
"כחבר כנסת, אין ספק שאייצג את הנגב, שממנו אני מגיע, את ההבנה שחקלאות היא הרבה יותר חשובה ברמה האסטרטגית ממה שהיא נתפשת בישראל, ואת כוחה של ההתיישבות. אך לא פחות חשוב, אהיה לשגרירה של התנועה הקיבוצית בחברה הישראלית הרחבה ובשכבות המגוונות באוכלוסייה. אהיה חלק ממשהו שהוא גדול מאיתנו.

"ככל שנצליח במשימה זו, נשוב להיות רלוונטיים עבור עצמנו ועבור החברה הישראלית. אני מקווה שנשיג די קולות כדי שאבּחר ואהיה גשר בין האזרחים לממשל, בין הפריפריה למרכז, ובין המעמדות בחברה שלנו".