אבי גבאי בביקור שטח. "נראה שמפלגת העבודה יכולה, במאמץ נכון ומובנה, להוביל להחזרת העטרה ליושנה, וליצור אווירה חדשה ונקייה יותר" צילום: אלבום פרטי

כבר חודשים אחדים מתנהל קמפיין בחירות מכוער, מלא ספינים ופייק ניוז, אשר הולך ומִתגבר בישורת האחרונה לקראת יום הדין. מתבקשת זעקה גם ברגע האחרון: אל תבלבלו את האזרח עם קלישאות מול העובדות האמיתיות והרלוונטיות.


הכפשות חסרות שחר נשמעות מכל במה ותופסות כותרות רעשניות בכלי התקשורת. זה קורה למרות שבפועל צמח במדינה בית לאומי רב־קומות מבחינה כרונולוגית, במהלך שבעים שנים סוערות ומלאות עשייה. אבל הקמת בית מוצלח איננה נס משמיים, אלא תוצאה של הנחת יסודות וקומות ראשונות איתנות, שעליהן מתרוממות הקומות הגבוהות יותר. אסור להתעלם מהעובדה הברורה שהיסודות של הבית הלאומי הקיים כיום הונחו במשך עשרות השנים הראשונות מאז הקמת המדינה בהובלתה הנמרצת של מפלגת העבודה ושותפיה הנאמנים לאותה תפיסת עולם ציונית ומעשית, אשר התווה הרצל בחזונו חמישים שנים קודם לכן.


העוצמה הלאומית הכוללת, שהושגה בתושייה ובעמל רב, נוצרה על ידי חמישה יסודות מרכזיים, אשר הודות להם הגענו עד הלום:

1. חגורת מגן התיישבותית סמוכה למאות קילומטרים של גבול ארוך ושברירי מול מדינות עוינות. בסלנג המקובל זה קרוי "פריפריה", וזה לא תמיד נזכר בציבור בקונוטציה חיובית. בחגורה הזו כלולות גם עיירות פיתוח המבורכות במעמד סוציו־אקונומי לא בהכרח גבוה, אך נאמנות ומודעות למשקלן במערך הלאומי.


2. צה"ל חזק בכל זרועותיו, אשר סר לפקודות של הדרג המדיני ועומד בהצלחה במשימות הכבדות המוטלות עליו.


3. הרתעה גרעינית (על פי מקורות זרים) המסוגלת לסכל כל איום קיומי על המדינה, אם יהיה כזה.


4. הון אנושי איכותי, אשר ידע לעבור משואה נוראה אל תקומה לאומית פורייה.


5. סולידריות חברתית ולכידות בין פלגים שונים במדינה הצעירה, מתוך הכרה והסכמה ששנאת חינם מובילה לחורבן.


עוצמה זו גלויה ומוכרת לעולם כולו, לאויבינו הקרובים והרחוקים, וגם לנו - תושבי ישראל. חמשת הרכיבים הללו היו בסיס איתן להמשך ההקמה של "קומות" נוספות בבית הלאומי, בידיהם של מנהיגים שירשו את דור המייסדים.


לגילוי האמת ההיסטורית, חשוב לזכור שלהנחת היסודות המופלאים היו שותפים גם מנהיגים ואישים בולטים מההתיישבות העובדת (והקיבוצית בפרט): חיים גבתי, קדיש לוז, יצחק טבנקין, מאיר יערי, יגאל אלון, אהרׂן ידלין ייבדל לחיים ארוכים, ואנשי חזון ומעשה אחרים שעבדו לצידם ואחריהם.


ארבעת הרכיבים הראשונים שציינתי כרכיבי הכוח קיימים גם כיום, ומעניקים תחושת ביטחון קיומי ואיכותי גם לעתיד. אולם הרכיב החמישי - הלכידות והסולידריות - נשחק בעשור האחרון לבלי הכר: הציבור הכללי בארץ משוסע ומפולג, הן באשר לפתרון המדיני ולגבולות הארץ, והן באשר לסדרי עדיפות חברתיים וכלכליים. הסיסמאות המילוליות נשמעות חלולות ודומות, אבל יש מחלוקות קשות בנוגע לתפישה של מהות משטר דמוקרטי והעשייה הנגזרת ממנו.


כמעט מיותר לפרט ולנמק. לצערנו, לא המצעים המפלגתיים מעידים על כך, אלא ההתבטאות האישית הגסה והברוטלית של רבים מאלה המבקשים את קולנו בבחירות.


העמידה השפויה ביותר בסוגיה זו מובעת בקול פומבי וצלול דווקא מפיו של נשיא המדינה ראובן ריבלין. הוא לא נרתע מלציין ולהזהיר, השכם והערב, מפני השסע הקיים כיום בין מגזרים שונים ובין מנהיגים המדברים בשמם. הנשיא לא נטש את המשנה הרוויזיוניסטית של זאב ז'בוטינסקי ושל מנחם בגין, אבל הוא מודאג בכנות ממה שקורה בישראל בימים אלו.


גם במחנה הפוליטי שלו אין הוא היחיד הסבור כך. דן מרידור, בני בגין, רוני מילוא, מיכאל איתן ואחרים - שותפים לדאגה ולסלידה מחבריהם הפוליטיים (לשעבר), ולכן מתרחקים ממעורבות פוליטית.


אנו זקוקים מאוד לשינוי ערכים ולהתנהלות אחרת מצד המנהיגות הלאומית. נראה שמפלגת העבודה יכולה, במאמץ נכון ומובנה, להוביל להחזרת העטרה ליושנה, וליצור אווירה חדשה ונקייה יותר בשיח הבין־מפלגתי והבין־אישי בכנסת ובעם.


תהליך כזה עשוי להתחיל בזכות החבורה האמורה לייצג את המפלגה בכנסת. לא רק בעשירייה הראשונה של המועמדים, אלא גם בעשיריות הבאות.


התנועה החדשה שהקים בני גנץ כוללת לא מעט מועמדים שיכולים לסייע לשינוי תפיסתי והתנהגותי בניהול המדינה, אבל יידרש מהם שכר לימוד גבוה וממושך בטרם יתחילו למשול כהלכה, ואולי גם יישׁחקו במאמץ לייצר הסכמות ושיתוף פעולה בין הגורמים השונים שהתחברו בתוכה. לעומת זאת, למפלגת העבודה יש נתוני יסוד מוכחים להוביל מהפך חברתי ופוליטי, גם אם הסקרים שנעשו עד כה חוזים תוצאה אחרת בבחירות. מותר להיות תמים לכאורה ולהאמין שהסקר האמיתי ביום הבחירות יהיה שונה מהתחזיות ששמענו עד כה.


ב־9 באפריל אמורים מאות אלפי צעירים להצביע לראשונה בחייהם. רבים מהם עלולים להימנע מהכנסת "ראש בריא למיטה חולה" של התגוששות פוליטית מכוערת וממושכת, ויעדיפו להישאר בבית ביום הבחירות. אני רואה צורך לפנות אליהם בדקה ה־90: אל תוותרו על הזכות הניתנת פעם בארבע שנים, ותנו את קולכם החשוב להבראת המדינה מהמצוקות שגברו בה בעשור האחרון. יש סיכוי! אל תחמיצו את האפשרות לסייע לתקווה להפוך לעובדה.