כמו כל קיבוצניק סקרן, בדקתי איך הצביעו במקום מגוריי, קיבוץ גבעת ברנר. אילו היו שלוש הקלפיות של מועדון החברים אצלנו קובעות את התוצאות הכלליות, כי אז היו בכנסת ארבע רשימות בלבד. בני גנץ ויאיר לפיד היו יכולים להרכיב ממשלה לבד, בלי שום הסכמים קואליציוניים, כי יש להם 52%. ואז, בהפרש ניכר, העבודה (18%), מרצ (14%) ואחרונה חביבה המפלגה שקיבלה את הפתק שלי - הליכוד (9%). כל השאר מגרדות בקושי את אחוז החסימה.

במספרים מדובר ב־131 מצביעי מחל מתוך 1,408 הקולות הכשרים. אני מניח שרובם המוחלט שוכרים או גרים בהרחבה, ורק אחוז קטנטן מהם חברי קיבוץ.

אני, אוחנה והשכל. התפקדתי דרך "הליברלים בליכוד"

אז איך קרה שאחד ימני קפיטליסט כמוני - שתומך בשוק חופשי ובהפרטות - גר בקיבוץ? למעשה, אני לא נולדתי בקיבוץ אלא התמזל מזלי להתאהב ולהתחתן עם בחורה מדהימה בשם גל, בת קיבוץ שנולדה וגדלה בגבעת ברנר, ורוב משפחתה חיה כאן, כולל סבתא יהודית שחגגה השבוע 97. אנחנו לא חברי קיבוץ, אבל אולי נהיה בעתיד, אם וכאשר יוחלט לקלוט עוד בנים לחברות.

ביסודי למדתי בבית ספר חרדי בבני ברק, ומשם המשכתי לחטיבה ולישיבה תיכונית. את כיתה י"ב החלפתי בתור דתל"ש טרי באקסטרני אצל יואל גבע. באירועים של המשפחה המורחבת אפשר לראות חילונים, מסורתיים, דתיים, חרדים, דתל"שים וחוזרים בתשובה. ממש פלורליזם במלוא הדרו עם מדגם מייצג של האוכלוסייה. חסר רק מנו גבע שיציב קלפי מדגמית במשפחה שלי כדי לקבל את תוצאות האמת במגזר היהודי.

בקיבוץ זה שונה, ורוב הזמן אני נמצא במיעוט פוליטי - בקיבוץ עצמו, במפגשים עם משפחות בחינוך ביתי, וגם בקבוצת הריצה "לרוץ חופשי" בכפר ביל"ו, מושב שנתן 56% לרשימת כחול־לבן. אבל אין סיבה לרחם עליי. הריצות הכי מהירות שלי כללו ויכוחים חמים עם הפרטנרים לריצה, ובזכות הלהט והאדרנלין הגענו יחד לקצב של פחות מ־6 דקות לקילומטר. אז הנה טיפ למדריכי ריצה: דמיינו שאתם מלהקים להישרדות או לאח הגדול, ותנו לאנשים הכי מנוגדים לרוץ ביחד.

ליברל קלאסי

אני ימני לא רק מבחינה מדינית אלא גם מבחינה כלכלית. מין ליברל קלאסי כזה. התפקדתי דרך "הליברלים בליכוד" כדי לחזק את אמיר אוחנה, את שרן השכל ואת כל מי שמקדם כלכלה חופשית. אני תומך בהורדת נטל המס ובצמצום הוצאות הממשלה, בעד תחרות ונגד הטבות מיוחדות לקבוצות לחץ.

בקיבוצים ובמושבים זו יכולה להיות נקודה רגישה. הרי בעזרת מכסי היבוא התחרות נפגעת, וכך נוצר מצב שהפירות בארץ יקרים ביחס לחו"ל, ובקיץ קשה למצוא אבוקדו ראוי למאכל.

את העמדות שלי אני מבטא גם מול קרובי משפחה המתפרנסים מענף החקלאות, וכדי לרכך את השיחה אני מעלה בסוף את הנושאים ששנינו מסכימים עליהם, כמו ביטול הגזרות למעסיקי עובדים זרים וסגירת המועצות החקלאיות, הגובות מהחקלאים היטלים מופרזים סתם כי הן יכולות.

בארוחת ליל שבת הקרובה נשב כל המשפחה ביחד סביב השולחן וישאלו אותי: "נו, מה אתה אומר על התוצאות?" ואני אחייך ואגיד: "סתם התווכחנו בשנה האחרונה. לפי איך שזה נראה עכשיו, בעוד כמה שבועות ישבו הנציגים שלי עם הנציגים שלכם בממשלת אחדות, והם אפילו לא צריכים את ליברמן".

ואז נחזור לחיים עצמם. הילדים יעשו לחיים על מיץ תפוזים, יאכלו חמש דקות ואז יקומו לשחק במרפסת. כשנשב על תה ועוגה, נחזור להתמקד בבחירות הגורליות באמת: איך לקרוא לבן השלישי, אח של לביא ושובל, שייוולד לנו אוטוטו בחגי תשרי?