"הערבים נוהרים לקלפיות", הזהיר בנימין נתניהו במערכת הבחירות האחרונות, אבל הוא לא היה הראשון שהשתמש בקריאה. 

ועדת הבחירות בעיריית חיפה עשתה זאת הרבה לפניו כשפרסמה כרוז לפני הבחירות המקומיות ובו נכתב: "ציבור הבוחרים היהודים, נהרו בהמוניכם אל מקומות הקלפי! מלאו את חובתכם האזרחית! איש בל ייעדר".

חיפה: כבר אז נהרו בהמוניהם. הכרזות באדיבות הספרייה הלאומית ומכון ז'בוטינסקי

הכרזה החיפאית היא רק דוגמית מתוך מאות אלפי כרזות של בחירות מוניציפליות ששמורות בספרייה הלאומית בירושלים עוד מהימים שבהם התמודד חסן שוקרי לעיריית חיפה, ויצחק גרינבוים רצה להיות ראש עיריית ירושלים.

"המוניציפליה היתה תמיד בבואה של המדינה כולה", אומר ד"ר חזי עמיאור, אוצר אוסף ישראל בספרייה הלאומית.

"רואים את זה למרות הטקסטים הנאיביים, העברית השונה והעיסוק בעניינים שכבר מזמן אינם קיימים כמו זכות ההצבעה לנשים. תמיד היו המון רשימות דתיות שרצו לשמור על כוחן ולדאוג לאינטרסים שלהן בעניינים כמו מניעת חילול שבת, בתי כנסת ושמירת כשרות.

"בערים מעורבות כמו ירושלים וחיפה רואים התארגנויות של מפלגות יהודיות וערביות, ובימי קום המדינה היו גם לספרדים מפלגות משלהם". 

שיעור בהיסטוריה

בדרך כלל הכרזות אינן נושאות תאריכים, אבל כל אחת מהן מספרת סיפור. "הבחירות המוניציפליות קדמו למדינה. בתקופת המנדט זה היה ניסוי בדמוקרטיה", אומר עמיאור.

"אמנם היו בחירות לוועד הלאומי, אבל לראשונה יהודים יכלו לבחור את חייהם בעצמם, גם אם ברמה המוניציפלית בלבד. היתה זיקה הרבה יותר חזקה בין המפלגות הגדולות ובין הבחירות המוניציפליות.

"המועמדים ייצגו את מפא"י ואת חירות, אם כי אנשים בחרו לפי מה שהטריד אותם בחיי היום יום ופחות לפי הדעות הפוליטיות והאידאולוגיות".

כמו היום.

"היום ההצבעה עוד פחות מפלגתית ואידאולוגית. פעם הבחירות המוניציפליות היו מבחן כוח למפלגות הגדולות, וזה השתנה.

"השינוי הזה מקרב את הבחירות המקומיות לייעוד שלהן: לנהל את חיי התושבים. אפשר גם לעקוב ולראות למשל שבזמן שלטון מפא"י תל אביב היתה בשליטת הציונים הכלליים או הפרוגרסיביים, וזה מפתיע, כמו דיזנגוף שלא היה איש תנועת העבודה. בחיפה, לעומת זאת, מפא"י תמיד שלטה".

ממש שיעור בהיסטוריה.

"קשה לראות את התמונה הגדולה בגלל ריבוי הרשימות והמקומות. ממרחק השנים גם קשה לתת הגדרות מדויקות של מה היה ומה השתנה, אבל באמצעות תעמולת הבחירות אפשר לראות שבשנות ה־20 היתה מפלגה גדולה שתמכה בזכות הבחירה לנשים, והחרדים התנגדו.

"העניינים הדתיים העסיקו את כולם אז כמו היום. היו הרבה רשימות קטנות כמו בעלי עסקים קטנים שרצו לדאוג לאינטרסים שלהם או "הסתדרות השכנים" ו"התאחדות בעלי הבתים".

"לרשויות המקומיות היה אז יותר כוח ברישוי עסקים, לכן היו יותר רשימות כאלה, ובהמשך הן נבלעו בתוך המפלגות הגדולות. החוק הבריטי היה ליברלי, לעומת מדינת ישראל ששלטה בכל, ובכרזות רואים שההסתדרות היתה דומיננטית מאוד בבחירות לעיריות.

"הגרפיקה נאיבית, והעברית שונה לגמרי מזו שבה אנו משתמשים היום, ורק לעתים רחוקות כתובה השנה על גבי המודעה. לעתים אפשר לקבוע את הזמן על פי ההקשר, אבל אחרי הכל, הכרזה היתה אמורה להיות תלויה על לוח המודעות יום או יומיים ואז הוחלפה בכרזה אחרת".

יאללה צעקות

בשנת 1932 כתב זאב ז'בוטינסקי בעיתון "חזית העם" משפט שהפך בהמשך לעיקרון בולט בתעמולת הבחירות של תנועתו: "לפעמים אוזני הקהל הקורא כבר סתומות למחצה, ולאו דווקא בקטיפה, כי אם בצמר גפן גס ועבה. לחש מנומס לא יגיע למוח, רק צעקה תגיע. אם זה המצב, לעזאזל הקטיפה, אין דבר, אחיי הצעקנים, הבה נצעקה!".

"רק צעקה תגיע" נבחר להיות שם האלבום שהוציא לאור מכון ז'בוטינסקי לפני כשנתיים ובו כ־110 כרזות בחירות לכנסת ולעיריות (שנבחרו מתוך 3,000 הכרזות ההיסטוריות האצורות בארכיון המכון).

הכרזות היו אמצעי תקשורתי ותעמולתי יעיל בימי היישוב הקטן שהיה דל באמצעי תקשורת אלקטרוניים. הן היו חלק ממאמצי התנועה לגייס תמיכה ולתקוף את המפלגות היריבות והפכו לאחד האמצעים הבולטים, תרתי משמע, לצד העיתון, ביטאון התנועה והמשדר המחתרתי.

רבות מהכרזות נועדו לצוד את עיני עוברי האורח. הן הוכנו במהירות, הודפסו במהירות והודבקו על קיר הבית או על לוח המודעות בחופזה.

ואולם לא פעם השקיעו בהן הן בניסוח המסרים הן בעיצוב האותיות והרקע. יש וטובי המנסחים והמעצבים גויסו להכנת הכרזות המפלגתיות — באותיות גדולות, בצבע עז ובניסוח סיסמאות קצר שמשכו תשומת לב.

מי טו לאישה העברייה

כרזה משנת 1926 על זכותן של הנשים העבריות בארץ להצביע: "הוועד הלאומי החליט בישיבתו האחרונה לסדר משאל עם בדבר זכות הבחירה של האישה. איסור זכות זו על ידי אסיפת הנבחרים בטל ומבוטל".

ירושלים

ירושלים: חופשית או חרדית?

במרצ שולפים קטעי עיתונות על מאבק דמותה של ירושלים: אוטובוסים בשבת, פאבים, מועדונים וקרב שמואל הנביא. חופשית או חרדית, לבחירתכם.

ירושלים

נתניה: לאהוב, לשנוא, לעבוד

בעלי המלאכה בנתניה, שימו לב: "יצר הכיסא" השתלט על גבאים שהחליטו להופיע ברשימה מיוחדת לבחירות לעירייה, לנצל את שם בעלי המלאכה ולקחת לעצמם את הנתחים השמנים. וטיפ לדרך: "אהוב את המלאכה ושנא את הגבאים"   

נתניה

תל אביב: הסוכנים של היטלר 

הציונים הרוויזיוניסטים מצביעים על הסכנה הנשקפת לעיר: מצדה הימני של המפה עולי פולין, ומשמאל הקומוניסטים, המכונים בחירות "סוכני היטלר", שרוצים להשליט בתל אביב "גיהינום אדום"

תל אביב 

תל אביב: בעל הבית השתגע

ארגון בעלי הבתים והמגרשים מעלה עשר דרישות תקיפות ובהן ביטולו של מס הבתים הנגבה שלא כדין

תל אביב 

ירושלים: שלוש ארבע לעבודה

מה שידעו אז. ומה שיודעים היום. קמפיין הבחירות של אולמרט

 ירושלים

תל אביב: ברור שאין לך רישיון 

המודעה היחידה שפונה לנשים ובאופן מפתיע, או שלא, מופיעה על רקע ורוד. "נשים, הקץ לסבל התורים באוטובוסים". אם תצביעי ח', תזכי בתחבורה ציבורית זולה ונוחה

 תל אביב

ירושלים: מפלס החרדה עולה 

ירושלים חרדה מאולמרט. על החתום: ירושלמים שאכפת להם

ירושלים

חיפה: פייק ניוז

לחיפאים הוגשו קטעי עיתונות שמספרים על ליקויים בתנועת העבודה בניהול העיר. מה שלא ממש הועיל כי אנשי הימין מעולם לא גרפו הישגים גדולים בחיפה האדומה

 חיפה