לכבוד חג הסוכות, הנחשב לחג המים במסורת היהודית, נציע לכם טיול רטוב בצפונה של ארצנו. בימי בית שני נהגו לחגוג בחג הסוכות את חג ניסוך המים על המזבח, המוכר לנו מהשם שׂמחת בית השואבה.

איך נכון יותר לבטא את שם הנחל?

את המים לניסוך היו מביאים ממעיין השילוח אל בית המקדש. סביר להניח שיש קשר בין שמחה זו לבין עונת השנה. אנו בסתיו, בואכה חורף, מקווים ומצפים שהשנה תהיה ברוכה בגשמיה.

בימינו מקיימים עדיין שני דברים השייכים לעניין זה. הראשון הוא שמחת בית השואבה, כפי שנהוג בקהילות דתיות שונות בארץ (מומלץ לבקר בבני ברק בימי חול המועד, לבושים בצניעות כמובן, ולהתרשם מהחגיגה).

השני, ביום שמחת תורה, בסופו של חג הסוכות, אנו מתפללים לגשם. ייתכן שתפילה זו היא במקור מאותו ניסוך, או שהניסוך היה חלק מאותו טקס בבית המקדש.

בניאס או פניאס?

איך יהיה נכון להגות את השם? בניאס או פניאס? אם נתחקה אחר מהותו של המקום נוכל לדעת מהי התשובה. הנחל נקרא על שמו של מקדש לכבוד האל היווני פאן. שרידיו נמצאו בחלק העליון של הנחל, בתוך השמורה.

פאן הוא אל הרועים, המוזיקה והשעשועים. מיוונית התגלגל שמו ברומית לפאונוס.

לפאן דמות סאטיר. פלג גופו העליון הוא אדם, ולו קרני תיש וזקן. פלג גופו התחתון הוא של תיש. מסופר כי פאן נולד מהאל הרמס ומבת־התמותה פנלופה. מקום שבתו הוא בארקדיה. אביו לקח אותו לשמיים כדי שישעשע את האלים במעשי השובבות שלו. פאן העדיף את החיים על פני האדמה, חזר לארקדיה, והיה לחלק מהחבורה שהסתובבה עם דיוניסוס, אל היין.

פאן היה מוכר כרודף נשים, ובעיקר נימפות. סירינקס סירבה לחיזוריו, ובמצוקתה פנתה לאלים, ואלה הפכו אותה לקנה. פאן לא ויתר, ובגעגועיו היה חותך את הקנה ונושף לתוכו את כאבו ואת געגועיו. קנים אלו, בגודלם השונה, יצרו את חליל הפאן. פאן הפליא לנגן בחליליו, ויצא לו שם של נגן פלאים.

לאחר מכן חיזר אחר הנימפה אכו, שאף היא סירבה לחיזוריו. צעקותיה הדהדו בין ההרים, עד שהידרדרה במנוסתה, וקולות דרדור האבנים מנפילתה יצרו את האקו (הד). מראהו של פאן הפחיד את הרועים ואת שואבות המים, ומי שנתקל בו ביער או במרעה היה מקבל את הפחד מפאן - היא הפניקה.

צרפתים, בריטים וכל השאר

מה שהתחיל בשיחות על הסכמי סייקס־פיקו בימי מלחמת העולם הראשונה, והמשיך בימי המנדט הבריטי במה שייקרא לימים הסכם ניוקומב־פולה, או בשמו האחר ההסכם הפרנקו־בריטי, נחתם ב־1923 כקו הגבול בין ארץ ישראל של המנדט הבריטי לבין סוריה ולבנון של המנדט הצרפתי. בהסכם זה הכפר והמעיין הם חלק מסוריה, ואילו המשך הנחל בידי ארץ ישראל.

מלחמת העצמאות קיבעה את אותו קו גבול כפי שהוחלט על ידי הבריטים והצרפתים. החלק הצפוני נשאר בידי ישראל, וראש הנחל בידי הסורים, שיהיה עד 67' לשטח מפורז. מי הנחל החשובים היו גורם לסכסוכים בינינו לבין הסורים.

ב־1964 ניסו הסורים להטות את מי הנחל לצדם למרות החוק הבין־לאומי. הדבר גרם מתיחות שהביאה לפעולה צבאית, ובמסגרתה השמיד צה"ל את הציוד הסורי. אלא שהעניין נסגר סופית רק במלחמת ששת הימים. במלחמה זו נפל טנק סורי אל מימי הבניאס, והוא נמצא שם עד היום.

יוצאים לדרך

התלבטתי היכן להתחיל את הטיול שלנו. עיקר טיולנו בבניאס התחתון, שאינו בתחום השמורה בתשלום, אך ישנם שני אתרים שקצת קשה לי לוותר עליהם: המפל והמרפסת התלויה. ביודעי שעלות הכניסה לגן אינה נמוכה אני מתקשה, ובכל זאת אתחיל מנקודה זו. מי שמעדיף אחרת, יוכל להתחיל מבית העלמין של קיבוץ שניר, ולוותר על שני האתרים הללו.

אל המפל הנפלא

לאחר שעברנו את עמדת התשלום נצעד לכיוון המדרגות. בדרך, מתחת לעץ אלון זקן ועתיק, נוכל לערוך תצפית יפה על האזור. המדרגות יובילו אותנו לצומת דרכים: שמאלה למפל הגדול והמרשים, וימינה למרפסת התלויה.

אנו נצעד שמאלה. עוצמתו של המפל והעיר הסמוכה לו גרמו ליוסף בן־מתתיהו לחשוב שהבניאס הוא המזין העיקרי של הירדן. למעשה הדן גדול ממנו ומהחצבני גם יחד. הדבר כמובן אינו מוריד מיופיו ומעוצמתו של המפל.

נחזור בדרך שבה באנו אל הצומת, ומשם נמשיך למרפסת התלויה (שימו לב לשלט המורה על נקודת הכניסה אליה).

מרפסת תלויה באוויר

אף אם טיילתם בבניאס בעבר - במסגרת תנועת הנוער, בית הספר, הצבא או בטיול משפחתי - עדיין יש לכם מה להכיר. המרפסת התלויה, שאורכה כמאה מטר, מאפשרת הצצה לקניון בזלת, מקום שלא היה נגיש לפני כן, ואל יהיה הדבר קל בעיניכם.

הרעיון וההשראה הגיעו מקניון וינטגר שבסלובניה. תהליך התכנון והביצוע ארך זמן, הואיל והיו לא מעט דיונים על נחיצותה של המרפסת ועל מיקומה. נערכו בדיקות אקולוגיות, הידרולוגיות וגאולוגיות, ולבסוף יצאו לדרך לביצוע. ב־2009 חיזקו את המרפסת ואת המסלע שמתחתיה בעבודה רצינית ביותר, ואל הסלע הוחדרו ברגים מיוחדים באורך של כשבעה מטרים האחד.

טנק הפוך במים

נסיים את הקטע של המרפסת, ונמשיך בדרכנו בסימון השחור היורד לבניאס התחתון (שימו לב לא לעלות חזרה לקיבוץ שניר אלא להמשיך במורד), עד שנגיע לשער מסתובב המוציא אותנו מהגן הלאומי.

מרגיע את זרם המים?

נמשיך בשביל השחור (בינתיים) ונפגוש שלט המורה לכיוון הטנק הסורי. אם חשקה נפשכם בהרטבה קלה, זו בהחלט הזדמנות, וכדאי לבחור בה. רדו עד לטנק. המים במקום די רגועים, כך שניתן לשכשך בהם. ייתכן שהימצאותו של הטנק בנחל יוצרת מעין סכר המרגיע את זרם המים.

הגשרים של נחל הבניאס

נעלה חזרה לשביל שממנו הגענו, ונמשיך במורד הנחל עם השביל השחור. בדרכנו נעבור גשרים שמעל המים. נחמד לעמוד עליהם ולראות את המים השוצפים מתחת. הגשרים מעבירים אותנו מגדה לגדה. נמשיך בשביל כשאנו בצד המזרחי. השביל השחור פוגש בשביל האדום, ובו נמשיך בטיולנו.

האדום יורד קרוב למים במספר נקודות, ובמקומות שבהם נפלו גזעים ושורשים עבותים המשתרגים אל תוך הנחל, נוצרות מעין לגונות רגועות שבהן ניתן לשכשך. הנחל עובר בין עצי דולב ענקיים ובין עצי ערבה. הצל כאן רב, כך שנעים כאן גם ביום חם.

לראות את המים שוצפים מתחת

אל שאר ישוב

תוך כדי הליכה נפגוש מספר פעמים את הסימון השחור. אנו נשמור על האדום, עד הגשר המורה לשאר ישוב.

נעלה איתו, וניכנס דרך השער האחורי של המושב. מולנו נפגוש פינת חמד חביבה, מעין חניון קמפינג עם קיוסק, דשאים ופיסול פסיפסי.

ניתן בהחלט לסיים את הטיול בארטיק קר לילדים ובקפה למבוגרים.

קיבוץ בדרך

שניר

בספטמבר 1967 מוקמת היאחזות הנח"ל בתחומי השטח המפורז, בדומה לאחיותיה באזור ניצנה. הימים הם ימי טרום מלחמת ששת הימים. השכנים מצפון מציקים מדי פעם בפעם, ולהיות חבר בהיאחזות שניר זו בהחלט חוויה שאינה פשוטה.

מה שנראה כיום שקט ונעים כל כך, היה פעם חזית הגבול עם הסורים. היאחזות הנח"ל הוקמה במקום שבו הייתה אמורה לקום מצודת אוסישקין ו'.

מצודות אוסישקין היו על שם הוגה התוכנית מנחם אוסישקין, שדרש במפגיע שהישובים יקראו על שמו, כמו שקרה בשכונת רחביה, שם נקראו שמות הרחובות על שם אנשי שם בימי הביניים, חוץ מהרחוב הנושא את שמו אוסישקין.

בין השנים 1939-1936, ימי המרד הערבי, הציע אוסישקין הקמת שש מצודות שיוקמו על ידי התנועות השונות:

אוסישקין א' - דפנה - הקיבוץ המאוחד.

אוסישקין ב' - דן - השומר הצעיר.

אוסישקין ג' - מושב שאר ישוב - הנוער הציוני.

אוסישקין ד' - מושב נחלים - הפועל המזרחי - לאחר מלחמת העצמאות יעבור לבקעת לוד.

בית הלל - הוקם באותם ימים באותם שטחים ובכל זאת לא נחשב לאחת המצודות.

היאחזות הנח"ל שניר, היא אוסישקין ו'.

רק לאחר מלחמת ששת הימים, משהיה כל השטח בידי ישראל, אוזרחה היאחזות הנח"ל שניר על ידי השומר הצעיר. השם הראשון והמקורי שהוצע על ידי המוסדות היה כפר משה שרת. שנים רבות נאבקו אנשי שניר לשינוי השם, עד שבאוקטובר 72' אושר השם הנוכחי.

שניר הוא שמו של הר חרמון בשפה האמורית, כפי שמופיע בספר דברים: "צִידֹוִנים יִקְרְאוּ לְחֶרְמוֹן שִׂרְיֹון וְהָאֱמֹורִי יִקְרְאוּ לוֹ שְׂנִיר" (דברים, ג' 9). בקיץ של שנת 1969 חיברו את שניר והמשק החקלאי לנחל הבניאס. לכבוד האירוע נחוג במשק חג המים.

כל הלילה על האש

ב־1970 פוצצו מחבלים את צינור הנפט שהניחו הבריטים מעיראק ללבנון באזור שניר (ואדי אסל). הנפט זרם כל אותו הלילה ובער כאבוקה אל לב השמיים. חברי שניר התמודדו עם העניין על ידי פתיחת שיבר המים עוד ועוד כדי לעצור את הלהבות.