רוחות של סתיו נושבות. הימים עוד חמים, אבל הערבים קרירים מעט יותר. לכן נציע לכם הפעם טיול יומי לנופים קרירים ונעימים, אותם אפשר למצוא בפסגות הרים. ואם כבר פסגה, אז אחת הפסגות הגבוהות שיש לנו: פסגת הג'רמק - הר מירון.

להוריד להר את הראש

הר מירון נקרא בערבית הג'רמק, והוא אחד האזורים הגשומים בישראל. הוא גם ההר הגבוה ביותר במערב המדינה. בעבר הגיעה פסגתו לגובה של 1,208 מטר מעל פני הים, אבל במפות מעודכנות מצוין שפסגת ההר היא בגובה של 1,204 מטר.

מירון. צילום: אפי שריר

אז לאן נעלמו ארבעה מטרים של הר? את זה צריך לשאול את צה"ל, שרצה להקים בסיס צבאי על הפסגה ולקח לעצמו קצת מקום. המירון הוא גם גבול תפוצה דרומי לצמחים שונים המייצגים את הצומח בהרי טורקיה והלבנון, דוגמת רקפת יוונית, אדמונית החורש, ערער ארזי ועוד.

הר, הר, איך קוראים לך?

אז מה שמו של ההר? תלוי את מי שואלים ובאיזו תקופה. כנראה שחז"ל קראו לו הר זבד. הערבים קראו לו הג'רמק. בראשית הציונות היה שמו הר עצמון, ומסעות הפלמ"ח היו לפסגתו. לאחר הקמת המדינה החליפו את שמו מעצמון למירון, בזכות מירון הקדומה.

מכף רגע ועד ראש, אני שמורת טבע

המירון הוא משמורות הטבע הגדולות והוותיקות בישראל. גודל השמורה כ־100 אלף דונם, והיא הוכרזה שמורת יער עוד בתקופת המנדט הבריטי, ב־1942. אלא שלמרות קביעה זו של הבריטים, הרי שלאורך השנים היו לא מעט מאבקים על שמירתה, בעיקר מול יישובים הנמצאים בתוך השמורה, דוגמת בית ג'אן, חורפיש וחמדת ימים.

התיישבות בהר

עם התמעטות ההתיישבות היהודית ביהודה עבר מרכז הכובד לגליל, ושם כנראה נכתב המדרש החשוב בראשית רבא. לאורך השנים פעלה בהר מירון ובסביבתו התיישבות יהודית לא מועטה, ושרידים ממנה ניתן לראות גם כיום בגוש חלב (ג'יש), בצפת, בפקיעין ועוד.

בהר ובסביבתו אתרים המקודשים ליהודים ולדרוזים. ליהודים מספר קברי תנאים, דוגמת רבי יוחנן הסנדלר, מערת הלל ושמאי, ומעל כולם - קבר רבי שמעון בר־יוחאי ורבי אלעזר בנו. האתר המקודש לדרוזים הוא קבר נביס בלאן.

יוצאים לטייל

למירון, בדומה לאתרים רבים אחרים, מסלולים רבים. נבחר באחד מהם, מחורבת חוממה לשביל הפסגה, ומשם לקבר רשב"י. אלה שקשה להם יכולים ללכת חלק ממנו, כמו מחורבת חממה לשביל הפסגה, או לבחור בשביל הפסגה בלבד. יש גם מסלול משביל הפסגה לקבר רשב"י.

למירון מסלולים רבים. צילום: אלעד גרשגורן

נקודת ההתחלה, חורבת חממה, משמשת חניון לילה לשביליסטים ולהולכים מים אל ים. היא גם אתר שבו אפשר למצוא שרידים ביזנטיים וערביים, בעיקר בדמות מספר מבנים בעלי גג קמרוני וקמרונות צולבים. ב־2002 ביצעה במקום חברת 'ארכו' עבודת שימור ושיקום, שהתבטאה בעיקר בהחלפת חומר המלט בין האבנים וחיזוק המבנה.

קצת למעלה מהחורבה נמצא את מעיין עין חממה, ששימש בעבר מקור המים ליישוב שהיה כאן. כיום הוא בית גידול לסלמנדרות. שימו לב, הסלמנדרות רגישות ביותר ונמצאות בסכנת הכחדה. אז אנא, רק בעיניים ולא בידיים. לאחר הביקור אצל הסלמנדרות נתחיל לטפס לשביל הפסגה, שאותו פרצו למעשה הבריטים לאחר שהכריזו על המקום שמורת טבע.

שביל הפסגה - הר נריה

שביל הפסגה לא באמת מביא אותנו לפסגת ההר, כי שם נמצא בסיס צבאי. והוא גם אינו בהר מירון, אלא בהר נריה. בכל אופן, ברוכים הבאים לאחת התצפיות היפות בישראל מים אל ים. בדרך לפסגה תפגשו בעצים שאותם לא מכירים כל כך בארץ שלנו, כמו הארזים. אין זה מקומם הטבעי, אך קק"ל שתלה אותם שם בשנות החמישים של המאה שעברה.

ממרפסות התצפית אפשר לראות במבט פנורמי את גבול הלבנון (אזור בנת א־ג'ביל, עין אביל, בקעת רמייש, מרון א־ראס). מערבה: מעלות תרשיחא, נהריה, ראש הנקרה, רכס הסולם, מצוקי הכזיב, הר סבלאן ועליו בית התפילה הדרוזי (ח'לוה).

מתחתינו: קיבוץ סאסא ופסגות הר חירם והר אדיר, ערוצו של נחל דישון העילי והישובים דוב"ב, ברעם, יראון ואביבים. בדרום נגלים חלקו העילי של נחל כזיב, הכפר בית ג'אן ופסגת הר צפריר. אם אתם מגיעים לכאן בחודשים אוקטובר-נובמבר, שימו לב מעבר לגדרות האבן לפריחת החלמוניות.

לאחר התצפית נמשיך בדרכנו בתוך יער אלון התולע והאלון המצוי. בצד השביל נמצא שרידים של גת לדריכת ענבים ושרידי מצודה, ככל הנראה מתקופת בית ראשון. השביל מגיע לתצפית המזרחית, ממש מתחת לשער הכניסה למחנה הצבא שבראש ההר.

מכאן רואים היטב את הגליל העליון והמזרחי, רכס מנרה, נחל דישון, רמת דלתון ואגם דלתון, רכס הרי צפת, נחל עמוד, הר החרמון והגולן. נמשיך בירידה מן התצפית לחניון הפסגה. שימו לב שכל הזמן היינו על שביל ישראל, וכעת נעזוב אותו כדי לשוב אליו אחר כך.

פנינו מועדות לשרידי התיישבות יהודית מאמצע המאה ה־19 - חרבת ב"ק של ישראל ב"ק, איש צפת. בערבית נקראת החורבה חירבת הג'רמק. ישראל ב"ק התיישב כאן בעידוד השלטון המצרי ששלט אז בארץ ישראל, אלא שההתיישבות לא ארכה ימים רבים, וכמאמר המשפט "המלך מת, יחי המלך החדש". כך גם כאן. משהודח השלטון המצרי לא הייתה עוד תמיכה להתיישבות, והמקום ננטש.

חזרה לשביל. אנחנו על דרך עפר רחבה על שביל ישראל. בדרכנו נפגוש באנדרטה לזכרו של בעל עיטור הרמטכ"ל סאלח טאפש, חייל דרוזי שנפל בלבנון. העיטור הוענק לו לאחר מותו.

בלדה לחובש

נלך מערבה בשביל, עד שבשלב מסוים יהפוך לדרך עפר בסימון שבילים ירוק. שם נוכל לראות את האנדרטה לזכרו של טאפש. ב־6.4.1992, באזור כפר חולה שבדרום לבנון, נקלעה שיירת מפקדים של צה"ל למארב. החובש טאפש, שהיה בכוח אבטחה סמוך, הוזעק לסייע.

הוא נכנס לתוך האש והחל לטפל בפצועים. הפצועים ביקשו ממנו לעזוב, כי המקום היה תחת אש, אך הוא המשיך. בקשר עלה המח"ט, וביקש ממנו לצאת משם. אבל הוא המשיך, עד שנפגע בעצמו.

השביל ממשיך צפונה ומזרחה, ואנחנו איתו, עד שהוא מתפצל ליד חורבת שמע. נרד בדרך היורדת שמאלה לקבר רשב"י, אך לפני כן כמה מילים על חורבת שמע, המזוהה עם שמע היהודי מתקופת המשנה.

כפר שמע היה מעין פרוור של היישוב מירון. ניתן לראות במקום שרידי בית כנסת שנהרס ברעידת אדמה, מקוואות, רובע אומנים, קברים ומאוזולאום שזכה לכינוי כיסא אליהו - עמוד סלע הבולט בשטח שבין חרבת שמע ועין זבד.

קבר הרשב"י. צילום: גיל נחושתן

ירידה לקבר רשב"י

אנחנו בירידה האחרונה המוליכה אותנו למתחם הקבר. קבר רשב"י, האיש, הסיפורים עליו, מסורות העלייה לרגל ועוד ראויים למדור בפני עצמו, אלא שכאן מסתיים הטיול שלנו.

פינת חמד

קיבוץ סאסא

הקיבוץ הוקם מיד לאחר מלחמת העצמאות על אדמות הכפר הערבי סעסע, שנכבש במסגרת מבצע חירם באוקטובר 1948. הנוסע הצרפתי ויקטור גרן מביא בספרו עדות מהמאה ה־14 (1334) של הנוסע היהודי יצחק חילו, המעידה כי בסעסע יש קהילה יהודית ולה בית כנסת ובית מדרש. גרן מעלה זאת כיוון שבעת ביקורו במקום נתקל בעמודים נאים ובכותרות יפות. הוא שייך זאת לאותה קהילה יהודית.

בימי המרד הערבי, בשנים 1939-1936, שימשה סעסע בסיס לפעילות ערבית שבאה מלבנון, והציקה ליישוב היהודי.

בפברואר 48' פשט כוח פלמ"ח על הכפר במטרה לערער את ביטחונם של הערבים. בפשיטה פוצצו כעשרים מבנים ונפגעו כשישים איש. כאן שכנה מפקדת חטיבת ירמוך השנייה, וכן אחת מפלוגות צבא ההצלה. בסוף אוקטובר 48', במסגרת מבצע חירם, הוטל על חטיבה 7 לכבוש את המקום. פעילות הכוח גרמה לצבאו של פאוזי קאוקג'י לסגת ללבנון עם תושבי הכפר.

הקיבוץ הוקם על ידי גרעין עלייה של השומר הצעיר מצפון אמריקה, ותוגבר עם השנים בגרעיני השומר הצעיר מצרפת, משווייץ, מאיטליה, מאוסטריה ומבלגיה. חבריו החליטו לשמר את השם הערבי, אך במצלול עברי, וקראו למקום סאסא.

סאסא הוא מלענן, השערה הנמצאת בראש השיבולת. מילה זו היא מימי המשנה והתלמוד, והיא מופיעה בתלמוד ובמדרשים. אזכור ראשון נמצא במסכת סוטה, כשדנים בגאווה ובצניעות. כדי לפאר את האבות, שהיו צנועים, הגמרא מדמה אותם לסאסא דשיבולתה (סוטה ה', א').

עוד אזכור נמצא בקהלת רבא, שם מתוארת קלות רגליו של עשהאל, ואומרים עליו שהיה רץ על סאסאי השיבולת. רוצה לומר שריצתו הייתה כה מהירה, שעוד טרם נגע בשיבולת, וכבר היה בצעד הבא, כך שסיסאי השיבולת לא נפגעו במרוצתו.

קברי קדושים בקיבוץ של השומר הצעיר

בתוך הקיבוץ תמצאו שרידי בית הכנסת, וסמוך להם קברי התנאים לוי בר־סיסי ויוסי בר־סיסי. ייתכן שהשם בר־סיסי, המציין בדרך כלל את שם האב, מדגיש כאן את שם המקום שממנו הם באו, כפר סאסא. כשם שאומרים ירושלמי או תל־אביבי, כך ניתן לומר סאסאי.

ענפי משק

כיאה לקיבוץ היושב בגובה, לסאסא מטעי נשירים והמיתוג שלהם הוא "מטע ההר". לסאסא שטחי עיבוד גם בעמק, ושם המיתוג הוא "מטע העמק". לסאסא גם רפת, לול ושטחי שלחין, וכן מפעלי תעשייה - פלסן סאסא למיגון כלי רכב וסאסאטק לחומרי ניקוי - אך דומה כי הענף סאסא־דע הוא ייחודי. זהו ענף העוסק בשירותי מידענות וחיפושי מידע, ספרייה וירטואלית ועוד.

המקום משמש סטודנטים לחיפוש חומרים לעבודות חקר בתחומים שונים ברמות שונות. בסאסא עוד מספר ענפי ייצור מעניינים. בעבר היו חדרי אירוח בשם "נופש בעננים", אך הענף נסגר כי חסרו דירות לבנים חוזרים. ניתן לראות בזאת נקודה חיובית, שהרי הבנים חוזרים לקיבוץ.