הנה בא הקיץ ועמו הימים החמים. לכן נציע לכם הפעם טיול שאת רובו אפשר להעביר בצל ובתחושת קרירות נעימה.

נצפין לעבר הגליל המערבי, ונצא לטייל באחד המסלולים היפים שיש לאזור הזה להציע. הטיול כולל שני נחלים, נחל שרך ונחל בצת, אך הדרך היא אחת. ויש בונוס קטן באמצע: מערה קרסטית שבה מקננים עטלפים. יש כאן אֲבָל, אבל חכו בסבלנות.

טיול שמתאים לילדים. שרך בצת צילום: אביאל עידן

שרך־בצת הוא מסלול קווי, כך שיש לזכור להשאיר מכונית אחת בקיבוץ אילון. רמת הקושי שלו מתאימה לבילוי עם ילדים, והמסלול עובר ברובו בנופים מוצלים.

נוסעים בנוף הפתוח

בדרך כלל אנחנו מתחילים את תיאור המסלול מרגע הירידה מהמכונית ותחילת ההליכה. במסלול זה נתחיל את הטיול הרבה לפני כן, עוד ברכב. שימו לב: עם המעבר לכביש 899 (כביש הצפון) נמשיך לצומת חניתה, ומשם הכביש מטפס בדרך נופית מעניינת. נעבור את כביש הגישה לאילון (זוכרים להשאיר כאן מכונית אחת?), נמשיך עוד קצת, ואז נפנה שמאלה (צפונה) בכביש צר (waze: חורבת דנעילה).

יוצאים לדרך

לאחר שהשארנו מכונית אחת ליד הקיוסק (קיץ וחם, אז למה לא לקנות שם ארטיקים?) ואת המכונית השנייה בחניון חורבת דנעילה, נצא לדרך בין שיחים פורחים של לוטם ושל הרדוף הנחלים.

כבר בתחילת המסלול נפגוש בבור קרסטי. הבור מכוסה גדר, אך בהחלט מצביע על הבאות: דרך קרסטית מקושטת בצמחייה ים־תיכונית.

הלאה־הלאה הולכת לה הדרך, והנה היא יורדת אל תוך החורש והנחל. אפשר לבלום בירידה בעזרת ענפי העצים או הגזעים. בהגיענו לערוץ הנחל נחצה אותו פעם משמאל, פעם מימין, ובחזרה לשמאל.

ההליכה מתונה ועוברת בין סלעים ובולדרים שנפלו לנחל בזמנים אחרים. בינתיים כוסו הסלעים בטחב ירוק ורך, וביניהם מלבלבים שרכים שונים דוגמת דנדנה רפואית. אם תסכיתו לרגע ולא תדברו מימין לשמאל, תוכלו להרגיש ממש שאתם ביער במדינה אירופית כלשהי.

מערת סתרים

כשאנו כבר נמצאים בערוץ הנחל, נשים לב כדי לא להחמיץ את הכניסה למערה (יש שילוט של רשות הטבע והגנים, אבל כדאי להתרכז). המערה היא קרסטית, מעניינת ויפה, ויש בה כמה חללים. כדאי להצטייד בפנסים, חבל על הסוללה של הסמארטפון. המעבר בין החללים מצריך קצת יכולת טכנית, כלומר גמישות, כריעה ולפעמים גם זחילה.

במערה הוצבו סולם וגם יתדות למתקשים. כדי לא להחריד את תנומת העטלפים, המקום סגור למבקרים מ־1 בנובמבר עד 31 במרץ. אתם נמצאים אפוא בעונה הנכונה. במערה הותקנו מחזירי אור שיעזרו לכם בדרככם.

אם תראו סורגים החוסמים את דרככם, דעו שהם אמורים להגן על העטלפים, דיירי המערה. זוכרים שיש אֲבָל? ב־2014 פרסם משרד הבריאות אזהרה בדבר קרציות העלולות להימצא במקום.

אחד המסלולים היפים באזור. צילום: אביאל עידן

אל נחל בצת

נצא מהמערה ונמשיך במורד נחל שרך לעבר נחל בצת. מפגש הנחלים הוא במקום שבו נפתח הנחל, ומולנו יש מדרון חוסם. אגב, אם תטפסו בדרך המוליכה למעלה תגיעו בסופו של דבר למערת קשת, שגם היא יעד מעניין לטיול באזור הזה.

נמשיך בשביל היורד לנחל בצת, ובדרכנו נפגוש בעץ תאנה גדול ומרשים. עוד קצת הליכה, והנה הגענו לקבוצת מעיינות המכונה עיינות כרכרה. המעוניינים יוכלו לשכשך במים (לא לשכוח להצטייד בבגדים להחלפה).

עיינות כרכרה הן קבוצה של מעיינות המזינים את נחל בצת. מקור המים בקו שבר גאולוגי. המים נבעו בעבר במשך כל ימות השנה, אלא ששאיבה אינטנסיבית באזור שוֹמרה הביאה לייבוש המעיינות. מתחילת שנות ה־2000 אין למעשה כל כך הרבה מים במעיינות.

מאז הם נובעים לפרקי זמן קצרים בלבד בחורפים גשומים. המים שאנו רואים כאן הם תחליף חלקי למי המעיינות. הם מוזרמים לנחל בצת באמצעות שאיבה מקידוחים באזור, וכך מתאפשר המשך קיום עולם מגֻוון של חי וצומח בבתי גידול לחים.

בהליכה בנחל בצת מאזור עיינות כרכרה כדאי לשים לב לשיר שאתם מהמהמים. ככה, מבלי שתשימו לב, תשירו עם שלמה ארצי את שירו של נתן יונתן 'הרדופים ליד החוף': "רק בהר על קו הרכס מישהו מוסיף ללכת/ מן הוואדי והאבן, לרכסים, אל הרוחות/ עד אשר בכסות הערב, יחזור נוגה אלייך/ עם פכפוך פלגים, עם רחש הרדופים ליד החוף". ואכן, קשה להתעלם מעושר שיחי הרדוף הנחלים היפים והתמירים הפורחים בנחל.

נזכיר רק כי הרדוף הנחלים הוא צמח רעיל במיוחד. כשהיינו ילדים נהגנו להכין מהענפים שלו קשתות, שכן הם רכים ונוחים לכיפוף. אלא שאז עדיין לא ידענו עד כמה הוא רעיל.

עוד אנו הולכים, והנה מתערבבים ההרדופים בעץ המשמש מקור לסמלה של קנדה - הלוא הוא הדולב. נפגוש כאן בדולב המזרחי, עץ ענקי ובעל גזע מרשים לכל הדעות. אל תוותרו על הניסיון להקיף אותו בידיכם.

שומרים על המים

נגיע לצומת שבילים, וסמוך אליו נראה מכון לשאיבת מים. בעבר שימש המקום להזרמת מים לקיבוץ אילון. עדיין אפשר לראות שם בריכה בנויה ששימשה לאיגום המים לפני שאיבתם לבית המשאבות. ומעל כל זה - מבנה שמירה בריטי שהיה אמור להגן על המים מפני התנכלויות בימי המאורעות, בשנים 1939-1936.

עוד מאמץ קטן

זהו, עוד מאמץ אחרון והמסלול מסתיים. החלק האחרון שלו הוא דווקא הקשה יותר - עלייה תלולה יחסית במעלה הכביש אל עבר גדר אילון - אבל בינינו? ההליכה אינה קשה באמת. ואחרי כל מה שעברתם, ודאי יש לכם כוח לעוד קצת.

 

פינת חמד - קיבוץ אילון

הפעם מדובר במסלול המסתיים בקיבוץ ממש, לא ליד. מסלול נחל שרך־בצת מסתיים בתוך קיבוץ אילון, ולשם רצינו לשלוח אתכם. אז הנה, אתם כבר בפנים.

קצת היסטוריה: בהתאם לנוהל מימי טרום הקמת המדינה, גם הגרעין המייסד של אילון התמקם תחילה באחת המושבות לפני העלייה לקרקע. ב־1935 התמקם גרעין השומר הצעיר ב' בפתח תקווה, ושם חיכה למשבצת קרקע להתיישבות.

שלוש שנים נמשכה ההמתנה, עד שהתקבל האישור המיוחל לצאת להתיישבות בגליל העליון. משבצת הקרקע שהתקבלה הייתה במורדות רכס סולם צור. אילון, חניתה ושאר יישובי הגליל העליון המערבי הביאו אפוא לייצוב גבולה הצפוני של המדינה העתידה לקום.

היישוב עלה על הקרקע בתוך חורש ים־תיכוני צפוף ועשיר. מייסדיו נתקלו בשרידים ארכאולוגיים מתקופות שונות. אילון עבר, ועדיין עובר, את מה שעובר כמעט על כל התנועה הקיבוצית - הפרטה. למעשה, אילון כיום כבר מופרט כמעט לגמרי.

באילון שני מפעלי תרבות מעניינים:

קשת אילון. מדובר במרכז מוזיקלי לטיפוח כנרים צעירים מחוננים. אירוע הדגל שלו הוא קורס קיץ בין־לאומי במתכונת כיתות אמן. הקורס מתקיים מדי שנה בשנה. המרכז הוקם גם כדי לסייע בקליטת עלייה. לאילון הגיעו בין השאר עולים חדשים שעסקו במוזיקה. בקיבוץ חיפשו דרך לעזור להם, והרי לכם התוצאה.

יש סדנה ויש מוזאון. עבודות פסיפס באילון צילום: דליה דוידזון

גן דוידזון. מאיר דוידזון, איש פלמ"ח וחבר אילון, החל לעת זִקנה לעסוק בפסיפסים, וכיום ביתו הוא מעין מוזאון לעבודותיו. בחלוף השנים הוקמה באילון גם סדנה לעבודות פסיפס. אומני הסדנה מעניקים שירותים לגופים שונים. המפורסם שבהם הוא בית הכנסת התוניסאי בעכו, שאין שני לו בעושר הפסיפסים שבו. לדוידזון יותר מ־300 פסיפסים בבית ובחצר.