הטיול השבועי לוקח אותנו אל רכס הכרמל. גבולותיו, מדרום לחוטם הכרמל באזור בנימינה, מתחת לגני הנדיב. ממערב הים, ממזרח כביש ואדי מילק, ומצפון ערוץ נחל קישון. ליד פורידיס חוצה את הכרמל ואדי מילק.

ערוץ הנחל. אירועים היסטוריים רבים התרחשו בו

אל הכרמל ברחו אלו שהשלטון רדף אחריהם, שם בנו את קִנם על ההר. בין הבורחים היו הבהאים, האחמדים וכן הכרמליטים, שעליהם נדבר בטיול.

על צלבנים ומשוטטים

נדמה שהמסלול בנחל שיח הוא אחד היפים והמושלמים לטיול עם משפחה או עם חברים. הוא מתחיל בשכונת כרמליה, ממש בין בתיו של רחוב הלוטוס. תוכלו להצטייד בקפה טוב באחד מבתי הקפה השכונתיים, ולצאת לדרך. למראה הנוף, תתגנב ללב תחושת קנאה קלה באלו שזכו לגור ממש על הנחל, כשמרפסתם צופה אל היופי הנפרס.

ניתן לטעות שמקור שמו של הנחל בשיחים הרבים שבו, אלא שלא. שם הנחל נגזר מאירועים היסטוריים שהתרחשו בו. עוד לפני שחיפה הייתה חיפה, שימש נחל שיח אתר עלייה לרגל לצליינים, למשוטטים ולמחפשי דרך ומשמעות. מכאן שמו: שיח, מלשון לשוח. היציאה אל הטבע, בעיקר כשאתה לבד, יש בה משום השיחה הפנימית, עם עצמך, עם מחשבותיך ואולי עם אלוהיך (כל אחד ועולמו הרוחני).

מערות התבודדות בסלע

בימי הצלבנים במאה ה־13 הגיעו לכאן ראשוני הנזירים. הם קיבלו השראה מאליהו וממרים, ומסיפור אליהו בכרמל. הנזירים שהו בערוץ הנחל, הקימו כאן מנזר ותאי התבודדות חצובים בסלע דוגמת מערת הקומתיים, והיטו את מי המעיינות לבריכות אגירה ולחלקות עיבוד.

השמועה על קבוצת הנזירים החיה חיי סיגוף בהר עשתה לה כנפיים, והחלה לכאן תנועת עולי רגל וצליינים. אלה השאירו במקום תרומות שעזרו לנזירים לתחזק את עצמם במקום.

משנחלשה הממלכה הצלבנית, עזבו גם הנזירים הכרמליטים את הנחל. מכאן צמחו סיפורים על טבח שערכו בהם המוסלמים. לורנס אלפנט בספרו 'חיפה' קורא למקום 'גיא הקדושים המעונים' ומספר על הטבח הזה. לעומתו, פרופ' יוסי בן־ארצי טוען שהטבח לא היה, וכי זו מסורת שהתפתחה עם השנים ללא ביסוס עובדתי.

במאה ה־17 ובמאה ה־18 חזרו הנזירים הכרמליטים, הפעם לרום הכרמל שם הקימו את מנזר סטלה מאריס (כוכב הים, הכוונה למרים). לימים בנו מנזר נוסף בקרן הכרמל ממזרח לדליית אל־כרמל.

בתחילתה של העת החדשה בארץ ישראל, עם התחדשות היישוב היהודי בארץ, ועם הגעתן של קבוצות אחרות להתיישבות, דוגמת הגרמנים הטמפלרים, היה נחל שיח לנחלם של המטיילים ושל המשוטטים היוצאים לשוח בשדה. תושביה הערבים של חיפה הם שהעניקו לנחל את שמו. הם כינו אותו בערבית 'ואדי עין א־סיאח', כלומר נחל מעיין המטיילים.

המעיינות והבוסתן

שני המעיינות שבאפיק הנחל עוברתו: עין אליאס (הוא אליהו הנביא) עוּברת לעין שיח, ועין אום אל־פראג' (אם הישועה) עוברת לעין המשוטטים. כך, עוּברת הנחל והיה לנחל ישראלי לכל דבר. המעיינות הללו זכו להשקות את קטרי הרכבת שעברה כאן בימי הטורקים.

מעיין עין משוטטים. השקה את קטרי הרכבת

בימי המנדט נאחז מהנדס יהודי בשם יעקב מושלי (איש שירות הרכבות) במרומי הכרמל, והיה בין היהודים הראשונים שהתיישבו בו בשנות העשרים של המאה הקודמת. מושלי זיהה את הפוטנציאל של המים בנחל, וב־1927 רכש את הזכויות לאספקת מים לחיפה היהודית. בכך אִפשר בעצם את התפתחות היישוב היהודי בכרמל.

בימיו של יעקב מושלי הקים עזיז כיאט את הבוסתן היפה במקום. בבוסתן תעלות מים, בריכות קטנות וגרם מדרגות לכפר כבביאר שעל הכרמל. ממש פנינת חמד מיוחדת.

בוסתן זה ממחיש את יופיים של הבוסתנים הערביים המוכרים מסיפורי העם. למרבה הצער הבוסתן נטוש, אף ששנים רבות מדברים על שיקומו. כאן, בבוסתן כיאט, זה הזמן לקפה של סוף מסלול. לאט ובעונג רב, בלגימות קטנות ועדינות, להתענג על כוס הקפה, כיאה לתרבות האירוח הערבית המסורתית.

פינת חמד: קיבוץ החותרים

החותרים, בדומה לקיבוצים אחרים, עבר כמה מקומות עד שהגיע אל הנחלה במקומו הנוכחי בחוף הכרמל. ראשיתו בפלוגת עבודה שהתמקמה בקריית חיים ב־1942. שש שנים לאחר מכן נדדו אנשיו למושבה הטמפלרית הלא מוכרת נויהרדטהוף ורק ב־1952 קבעו את מושבם בקיבוץ המוכר כיום, סמוך לחוף הים.

יופי נפרס בכרמל

ליד מסילת הרכבת העוברת סמוך לקיבוץ יש מבנה שעליו הכיתוב 'החותרים', אך האמת היא שאין שם באמת תחנה, ושמעולם לא הייתה שם אחת כזו. שמו של הקיבוץ קשור לאחד הענפים המרכזיים בשנותיו הראשונות: הדיג.