ידוע שישראלים אוהבים לחגוג, וכמה שיותר - טוב יותר. את המוטו הזה לקחו בקיבוץ אורטל לקצה, ולמעשה כבר שנה בערך חוגגים שם את חגיגות ה־40. הם גם לא שוכחים לרגע להתגאות בכך שהם הקיבוץ השיתופי היחיד בגולן.

"משפחות פנו, גם בתקופה של ירי". אורטל, צילום: רן קמינסקי

אורי הייטנר, רכז החגיגות, מונה את רשימת האירועים, והדבר מזכיר את שלישיית הגשש החיוור בשיר "יש לי יום יום חג". בסוף יולי נערך המופע המרכזי של השנה, אבל לפניו, וגם לאחריו, היו שלל פעילויות תחת הכותרת "חיבורים".

כמה מהן על קצה המזלג: נופשון משותף במדבר יהודה, יום הילד בירדנית, ערב הרצאות של אנשי המקום, ציון יום העלייה על הקרקע בהשתתפות חבורת המייסדים, תצוגות, מיזמים סביבתיים, אירוח בענפי המשק וערב שירה עם אומני הקיבוץ. בחנוכה הקרוב מתוכנן אירוע הסיום לאחר שנה ורבע של חגיגות.

הם עלו על הקרקע ב־1 ביוני 1978, הקיבוץ הרביעי בצפון רמת הגולן, ועד שזכו לשם אורטל, קראו להם חברי הקיבוצים באזור ואנשי הקיבוץ המאוחד "הקיבוץ הרביעי".

הייטנר (55) הגיע לקיבוץ ב־1984, ומאז הוא ממלא בו תפקידים מרכזיים. הוא גם מעורב בקליטת 25 משפחות חדשות בחמש השנים האחרונות. 21 מהן מתכוונות להתקבל לחברות מלאה בקיבוץ השיתופי, וארבע לתושבות בהרחבה הקהילתית שתוקם בעתיד. חלק מנקלטים כבר התקבלו לחברות, וכשיסתיים תהליך הקליטה של כולם, יתווספו מעל ארבעים חברים לתשעים החברים הקיימים.

"אורטל הוא קיבוץ שיתופי משתנה", מגדיר הייטנר את הייחודיות של קיבוצו, שנותר הקיבוץ השיתופי היחיד ברמת הגולן. "לאורך כל השנים ביצענו שינויים שבזכותם אנחנו שיתופיים. לפני יותר משלושים שנה הפרדנו את המשק מהקהילה, ורבים מחברי הקיבוצים שטענו כלפינו שזה סוף הקיבוץ, הפריטו לימים את עצמם לדעת.

"אחד השינויים שביצענו לפני כשבע שנים מאפשר לחברי הקיבוץ לבחור בין שני מסלולי תקציב: הראשון, התקציב הרגיל על פי הוותק ומספר הנפשות. השני, תקציב שמורכב ממחצית שכר הנטו של ראשי המשפחה.

"כשלושה רבעים מהחברים בחרו במסלול השני, אבל בנושא השירותים והבנייה - האחריות והתקציבים נשארו בידי הקיבוץ. קיבוץ אורטל התאפיין תמיד במנהיגות דומיננטית ומפעילה, ובמעורבות של החברים בעשייה. האמת היא שאנחנו כל הזמן נמצאים בתהליכים אסטרטגיים בכל תחומי החיים, ובהומור העצמי שלנו אנחנו קוראים לעצמנו קיבוץ בתהליך".

עד כמה עיצבה ההתיישבות בגולן את אופי הקיבוץ?

"אני חושב שמשהו בנחישות של התיישבות על אבני הבזלת הקשות דבק בחברי הקיבוץ, והדבר גם בא לידי ביטוי במאבק על הגולן כשהתנהלו מגעים להחזרתו בימי ממשלות רבין וברק. היינו היישוב החילוני הכי פעיל במאבק, והחלטנו שבשום אופן לא נקים צוות היערכות לאפשרות שנרד מהרמה. זה חיזק ואיחד אותנו".

יישוב לדורות

רן קמינסקי (41) הגיע לאורטל בזמן שירותו הצבאי. הוא שירת בקבע במשך 13 שנים, ורק ב־2009 התיישב סופית בקיבוץ. מאז הספיק לכהן שש שנים כמזכיר הקיבוץ, וכיום הוא יו"ר ועד ההנהלה שלו. אם דיברנו על תהליכים, גם הוא מדגיש את תהליך קליטת המשפחות החדשות ואת תהליך המעבר הדורי.

"בשש השנים האחרונות חצינו בהצלחה את צומת המעבר מקיבוץ חד־דורי לרב־דורי", הוא מפרט. "החצייה כללה את התובנה שמדובר בתהליך טבעי ונכון, ושאנחנו רוצים להיות יישוב לדורות, ולא יישוב של המייסדים.

"המנהיגות הוותיקה של המייסדים השכילה לצאת באמירה הזאת, והדבר סלל את הדרך להתחיל בתנופת קליטה משמעותית בחמש השנים האחרונות. במקביל לתהליך הקליטה והצערת הקהילה, היה צריך להיערך לשינוי ממצב של קהילה הומוגנית עם אותם צרכים, לקהילה רב־דורית עם קבוצות גיל שונות וצרכים שונים".

איך השינוי הזה בא לידי ביטוי?

"השינוי דרש מאיתנו לשנות תקנונים שהיו מותאמים רק למשפחות עם ילדים. היינו צריכים לעדכן אותם כך שנושאי הבריאות, החינוך, הרווחה וצורכי הילדים יישמרו, אבל יתווספו גם דברים חדשים.

"למשל, באורטל יש מענק לידה לכל ילד, אבל לא היו מעולם מענקים לנכדים או לבנים שמתחתנים. ידענו שצריך להיכנס לתהליך שבו יש שתי אפשרויות: או שכל צד מושך חזק את השמיכה אליו, או שנגיע להסכמות בנושאים האלה. לשמחתי, כיוון שכולם שותפים לחזון של יישוב לדורות, היה חשוב לכולם להתחלק בעוגה באופן נכון ומתחשב בכל הצרכים".

האם העננה באשר לעתיד בגולן עדיין מרחפת מעליכם?

"ממש לא. כמזכיר קיבוץ, אף פעם לא עסקתי בזה. כשפתחנו בתהליך קליטה, מאות משפחות פנו והתעניינו, גם בתקופה של זליגות ירי מסוריה, כשהמצב הביטחוני היה טוב פחות מהמצב כיום. נושא עתיד רמת הגולן לא נמצא כיום אפילו בשולי הדיון אצלנו".

סיסי (שמחה) לוי (39) הגיעה לאורטל לפני כשנה ורבע עם בעלה ירון (39) ושלושת ילדיהם: דביר (10), זׂהר (8) ונילי (4). היא מטפלת מובילה בבית התינוקות בקיבוץ אלרום, והוא בנקאי בבנק בקריית שמונה. הם הגיעו מהיישוב אורנית שבשרון, ובחרו באורטל לאחר שבחנו כמה קיבוצים. כיום הם מועמדים לחברות בקיבוץ.

"בחרנו באורטל מכמה סיבות", היא אומרת. "קודם כל, אנחנו מאוהבים ברמת הגולן, וטיילנו בחבל הארץ הזה הרבה מאוד מאז שבעלי שירת בו בצבא. היה לנו רצון להתיישב פה גם ברמה האידיאולוגית. מעבר לזה, חיפשנו חיי קהילה. רצינו לחיות במקום שבו נרגיש חלק ממשפחה רחבה, ונוכל לתרום ולהרגיש נשכרים בסוף היום. גם היה חשוב לנו שהילדים יקבלו חינוך באיכות גבוהה".

אין לכם בעיה עם הקיבוץ השיתופי?

"לא, להפך. כרגע נראה לנו שהשיטה הזאת מתאימה לנו מאוד".

איך את מרגישה באורטל אחרי יותר משנה?

"אני מרגישה בבית. הקהילה באורטל מחבקת, שואלת, מתעניינת ולא שיפוטית. אני מרגישה שהילדים שלי השתלבו במערכת החינוך, למרות המורכבות בגיל של הילדים הגדולים. מייד אחרי שהגענו נכנסו אלינו שכנים וחברים של הילדים. הילדים שלנו הולכים לחברים ולומדים בבית ספר נהדר".

גם סיסי סבורה שאורטל הוא קיבוץ מיוחד מאוד. "יש בו הרכב אנושי מגוון", היא מציינת. "חלק מהחברים הגיעו מהעיר, חלק ממושבים וחלק מקיבוצים אחרים. אני לא מרגישה כמו חייזר. באנו עם עוד משפחות צעירות להביא תנופה למקום, ואנחנו מרגישים חלק ממנו.

"הופעתי במופע המרכזי של שנת ה־40. אני גם משתתפת בחבורת הזמר ובכלל בתרבות. בעלי ירון עוזר לאנשים בנושאים כלכליים, והוא בצוות הפאב. אני מרגישה שפותחים לקראתנו את הזרועות באורטל, ואומרים לנו: בואו, אנחנו מחפשים אנשים כמוכם. הדבר נותן לנו תחושה טובה מאוד".